יָק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו׃
במדבר
׆ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃
תפארת שלמה
(תהלים סח) יקום אלהים ויפוצו אויביו כו' כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה כו'. הנראה בענין זה המזמור מה שרובו ככולו מזכיר רק שם אלהי"ם. דהנה אמנם בבחי' שם אלהים יש כמה בחי' ודרגין בכל העולמות עד למטה שמשתלשל בחי' הסט"א אלהים אחרים כמבו' בספרים. והנה כל עבדות הצדיקים הוא להעלות כל ברורי בחי' הדינין שהם בחי' אלהים אחרים ולהעלותם להקדושה לבחי' אלהים חיים אלהים קדושים ולהפוך הרע לטוב. וזהו שבקשו ישראל במתן תורה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ר"ל שלא יהי' עמנו אותו הבחי' של אלהים שממנה אחיזת הסט"א. אבל משה רבינו עליו השלום השיבם לבעבור נסות אתכם בא האלהים. כי צריך אותו הבחי' לכם לנסות אתכם בנסיונות להיות הבחירה בידכם ועי"כ תעלו במעלה מעלה שזהו לבעבור נסות אתכם לשון הרמה להרים אתכם בא האלהים שתעמדו בהנסיונות ותנצחו את היצה"ר מצד הבחירה אשר לכם שבזה תעשו נ"ר להש"י ב"ה להיות עובדים מאהבה ולעמוד בכל הנסיונות מפני אהבת הש"י כי זהו ההפרש בין העובד ע"מ לקבל פרס להעובד מאהבה. כי העובד ע"מ לקבל פרס בין בעולם הזה או בעוה"ב. הנה לא ישים את לבו אל עצמות העבודה ויקר הערך המחויב אליה כי אם יקוה אל הפרס המגיע לו ממנה ע"י העבודה. ואלמלא יגיע לו הפרס בלתי העבודה אז הי' חפץ יותר כי נוח לו זולתה. אבל העבודה מאהבה הנה אך זה כל ישעו וכל חפצו להתאמץ בכל יום ויום בהעבודה כדי לעשות רצון הבורא ב"ה ונחת רוח לכבודו ית"ש. ולכך הם הצדיקים שמחים במה שהיצה"ר מתחדש עליהם בכל יום כמאמר חכז"ל כי בזה הם חפיצים להיות להם בכל יום העבודה חדשה לעשות נ"ר להש"י ב"ה. לא כן הם הרשעים הם עצבים מאד על העבודה הרבה עם היצה"ר ואין חפץ להם בה כי אם בהגמול המגיע על ידה. וכשאלת בן הרשע מה העבודה הזאת לכם. כלומר מה לכם בהעבודה כ"א בהפרס אשר יגיע לכם ממנה. והנה ע"ז הדרך הוא שאמרו חכז"ל ברכת התורה דאורייתא. וכן אמרו על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה ולא כן בשאר ברכות המחוייבות ומדוע רק ברכת התורה מדאורייתא ולא כן שאר הברכות חוץ ברהמ"ז. אכן לדרכנו הוא ניחא כי אמנם ענין הברכה על הדבר הוא מורה על חביבות הנרצה והוא שנותן שבח והודאה להש"י שחננו בהפרי הטובה ההיא או בהלחם ההוא שנהנה ממנה. וכן בברכת המצות הוא מורה על עצם חביבות המצוה ששמח בה ונותן הודאה להש"י שנתן לנו המצוה הגדולה זאת ומה גם כשמברך על התורה כולה הנה הוא מורה ששמח ונהנה בעצם התורה ומצותה באהבה והוא מברך ומשבח להש"י ב"ה שנתן לנו התורה היקרה הזאת לעסוק בה כל הימים כדי להבין ולדעת הדרך אשר בו נוכל לעשות נ"ר להש"י ב"ה אבל מי שאינו חושש לברך על התורה הוא מורה כי אינו חפץ בעצמיות התורה ולא רצה בה זולת כאשר היא אמצעי לזכות ליקח בסיבתה הפרס הניתן לו מבית המלך. הנה האיש הזה אינו חושש לכבוד התורה ויקר ערכה. וגם איננו חושש לכבוד הבורא ית"ש לעבדו ולברך בשמו לעשות נ"ר להש"י ב"ה רק הכל לכבוד עצמו הוא דורש מה שיהיה לו לעצמו טובה והנאה על ידי לימודו וכאלו היא רק כלי אמצעי עבורו לכן הנה הוא כפר בעיקר הטובה אשר נתן הש"י בתורתו ועבודתו אשר ראוי לנו לשמוח ולהלל להש"י ב"ה אשר בחסדו הגדול חפץ בעבודת ברי' שפילה כמוני כי מה אנו ומה חיינו. לכך הנה הוא שהחמיר הכתוב בענין זה של ברה"ת על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה. כי ברה"ת הוא שורש ועיקר הכללי. וכל עבדות ישראל ואמונת השם ולימוד תורתו כנ"ל ולכך ברה"ת היא מדאורייתא יותר מכל ברכות הנהנין כנ"ל: