תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
תפארת שלמה
בכסה ליום חגנו. ואמרו חכז"ל איזה חג שהלבנה מתכסה בו זה תשרי בר"ה. כבר בארנו עפ"י מ"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. כי בעת אשר בנ"י הם בצרה ח"ו הש"י ברחמיו מעמיד אותם בעולם הנסתר בפנימיות אשר אין בו מגע נכרי ואין שטן ואין פגע רע ח"ו. לכן ביום ר"ה שהוא יום הדין הלבנה מתכסית להכניס הכנ"י בעולם עליון הנסתר ושם היחוד עמנו פא"פ. ולזה תקנו לומר הפסוקים הללו אחר התקיעות. אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון באור פניך הוא היחוד עליון פב"פ. בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו פי' מרים אותם בעולם העליון שלא ישלטו בם זרים. כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו פי' שמכנים אותנו ברצון הקדום רעווא דרעווין ועי"ז תרום קרננו. ובזה פרשתי באיכה בפ' זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדי' שהי' לה בימי קדם בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה. זכרה זכ"ר ה' רמז ליחוד הנ"ל בימי עני' ג"כ היחוד למעלה מימי קדם הרצון הקדום ועי"ז יורד השפע לכנ"י. כי אין עוזר לה. לשון עזר כנגדו הוא היחוד עתה בזמן הגלות הוא רק ע"י התעוררת ימי קדם והבן. וכזה פרשנו בפ' וישב אצל תמר דכתיב ותסר את בגדי אלמנותה כו' תמר רמז לשכינה הקדושה בזמן הגלות היא כאלמנה. לכן בזמן הגלות היא מעוררת היחוד עליון מימי קדם כדי להשפיע כ"ט לבני ישראל להיות להם קיום בגלות לכן הלכה אל חמי'. כי הזיווג הי' צריך להיות כדרך כל הארץ ליבם אשת אחיו והיא הלכה אל חמי' לרמז בזה על יחוד העליון מימי קדם בעולם נסתר אשר גם בזמן הגלות לא יבצר. וזה ג"כ הרמז על יום שמיני עצרת דכתיב בתורה ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון לרמז בזה יום הראשון הוא ר"ה כמ"ש זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון ובו נידון אדה"ר וגמר התיקון הי' ביום שמיני עצרת כמבואר לעיל. לזה סמיכות וכפילות הדברים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון לרמז על היחוד הנ"ל:
במדבר
וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒*(בספרי ספרד ואשכנז חׇדְשֵׁכֶם֒) וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}
פרי צדיק
בזוה"ק (ח"ג צ"ח ב') ר' יצחק פתח תקעו בחודש שופר וגו' זכאין אינון ישראל דקב"ה קריב לון לגבי' וכו' ומאתר רחיקא קריב לון לגבי' הה"ד ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר וגו' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם לאחזאה דהא מאתר רחיקא אתרעי בהו וכו' וכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וכו' הני קראי אית לאסתכלא בהו וכו' אלא ודאי סתימא דמלה טיבו סגי עביד קוב"ה בישראל דאתרעי בהו באבהתא וכו' ואפיק לון מגו נהרא עלאה וכו' הה"ד כה אמר ה' בעבר הנהר וכו' הנהר האי נהר דאשתמודע ואתידע מעולם מאי קא בעי הכא וכו' אלא ההוא נהר עולם איקרי וכו'. והוא ע"פ שא' (סנהד' ל"ח.) ע"פ חכמת בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה חכמת בנתה ביתה זו מדתו של הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה. והם המדות שהאציל הקב"ה לבריאת העולם נקרא חכמה אבא ובינה נקרא בשם אמא שבהקב"ה במהותו ועצמותו אין שום תפיסה ושום שם רק בהמדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם מתארים חכמה ובינה בשם או"א והם המולידים שאר המדות ובינה עלמא דאתי ה' בינה. ומפורש (מנחות כ"ט:) העוה"ז נברא באות ה' והעוה"ב באות י'. וזהו מאתר רחיקא אתרעי בהו היינו בחי' בינה. ואקח את אביכם את אברהם דאברהם נקרא אב הראשון של ישראל שכל האומות נקראו בני נח אבל ישראל אין להם שייכות רק לאברהם שהוא האב הראשון שנולד בקדושת ישראל וכמ"ש (בר"ר פ' י"ב) בהברא"ם באברה"ם והי' ג"כ מאתר רחיקא מבינה. חצבה עמודי' שבעה אלו ז' ימי בראשית שהם כנגד ז' רועים שהם מרכבה לז' מדות כמ"ש בזוה"ק. והנה שייכות פתיחה זו לדברי יהושע וכן בזוה"ק למה פתח בזה לענין תקיעת שופר. הענין הוא דיהושע רצה אז שיקבלו התורה מרצון שבשעת מתן תורה אי' (שבת פ"ח.) מכאן מודעה רבא לאורייתא ורצה יהושע להכניסם בברית שיקבלו ברצון שמה שקבלו בימי משה הי' ג"כ באונס כדי שיכניסן לא"י (וכמו שפי' רש"י שם) אך אצל יהושע הי' ג"כ מצד חיבת הארץ שהכניסן לא"י ולכן אמרו הדור קבלוהו בימי אחשורוש שאז קבלוהו מאהבה שלא נתחדש להם שום חדשות רק מה שנתבטל הגזירה אבל נשארו עוד בגלות כמו שא' (מגילה י'.) אכתי עבדי אחשורוש אנן לכן אז הי' הקבלה מאהבה. ומשום זה זכר יהושע שתחלת הבחירה הי' באברהם מעולם שהי' אב הראשון לישראל. ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו שהשי"ת לקח הכל מעולם וברא כל נפשות אבות בריאה חדשה. וגם בעשו נזכר לשון מתנה שהי' נקרא ג"כ ישראל מומר (כמו"ש קידושין י"ח.) והי' בו נצו"ק מבחי' תושבע"פ כמו"ש האריז"ל על הפ' כי ציד בפיו שמרמז על נשמת ר"מ שיצא מנירון קיסר כמו שא' (גיטין נ"ו.) רק הוא הי' יכול עוד לעקור שם ישראל ממנו. והזכיר להם יהושע מאתר רחיקא שהוא בינה משם הביא האבות שהם שורש תושב"כ. אברהם בו התחיל ב' אלפים תורה וקיים כל התורה כולה ויצחק ג"כ ע"פ שא' בזוה"ק (ח"ג פ' ב') אוריי' מסט' דגבורה קא אתיא ויעקב שהוא בחי' אמת וא' (ברכות ה':) אמת זו תורה וכתיב תתן אמת ליעקב. וחכמה ובינה המכונים או"א שהם הולידו האבות שהיו שורש תושב"כ וכן בריאת העולם הי' ע"י חו"ב וכאמור: