קישורים על תהילים ק:ב

עבדו את ד' בשמחה. בשמח"ה אותיות מחשב"ה. כי עיקר השמחה של אדם אם הוא שמור וזהיר ממחשבות רעות אז יכול להיות דבוק בהבורא ב"ה וצריך להיות כל שמחתו לכבוד הבורא ב"ה. וזה שמצינו ביעקב אבינו ע"ה בחיר של האבות והי' שמור מכל מחשבה רעה ח"ו לכן הי' מחשבתו דביקה תמיד בהבורא ב"ה וז"ש בו ומשמחתך ששמחת בו. הפי' בב' אופנים ומשמחתך היינו שמחת הבורא ב"ה היתה שמחתו של יעקב שמחת בו. גם ע"י שמחתו של יעקב למטה נעשה היחוד למעלה להביא השמחה להבורא ב"ה. וז"ש דוד המלך ע"ה השיבה לי ששון ישעך. שעיקר שמחתו היא ישועת הבורא ב"ה. וזה הענין שאמרו חכז"ל על פסוק בפ' ויגש ויפול על צווארו שיעקב קרא ק"ש. וצריך להבין מפני מה דוקא עתה קרא ק"ש ולא קרא קודם לכן. אך לפי הנ"ל ניחא כי רק עתה הגיע זמן ק"ש לנכון לפי מ"ש חכז"ל כי כל כ"ב שנים שפירש יוסף מאביו לא שרתה שכינה על יעקב אבינו כמ"ש ותחי רוח יעקב אביהם. לכן כאשר בא לגודל השמחה בראותו את יוסף בנו. נעשה היחוד למעלה והגיע זמן ק"ש לנכון. (בזה יובן ההעתקה מכת"י וז"ל בפ' ויגש והאחד איננו. יעקב אבינו קרא ק"ש בראותו את יוסף. אין עושה טוב אין גם אחד. עכ"ל). וזה כל האדם שצריך לשמוח בחלקו שיש לו אדון כזה בורא כל העולמים חי וקיים לעולם: