יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב׃
תפארת שלמה
יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. הנה ידוע שכל העבדות שאנו בנ"י עושים בעולם הזה הכל חוזר לשורש הראשון לתקן חטא אדה"ר שכל ששים רבוא נשמות היו תלוים בו והאבות הקדושים תקנו הראש של אדה"ר ואח"כ כל הדורות כאו"א לפי ערכו. ועתה בעקבות דמשיחא התיקון הוא בבחי' הרגליים כמ"ש והי' עקב תשמעון. וכאשר יוגמר ג"כ תיקון הרגלים יבא משיח צדקנו ב"ב. כמ"ש ועמדו רגליו על הר הזיתים. והבן. וז"פ הפ' ד' פעלך בקרב שנים חייהו. ר"ל אדה"ר שהוא יציר כפיו של הקב"ה. בקרב שנים בהמשך השני' תחייהו ותתקנו בשלימות. כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שזהו חיותו של אדה"ר מה שאנו מסגלי' תו"מ. ולזה בפ' שמות כשנגלה הקב"ה אל משה בסנה כתיב אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וכו'. ודקדקו המפרשים מה שמזכיר שם אביו קודם האבות הקדושים אברהם יצחק יעקב. ופי' המגלה עמוקות שזה קאי על אדה"ר שנקרא אביך כמ"ש אביך הראשון כו'. כי במשה רבינו ע"ה כתיב ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שהי' בחי' טוב בכולו והוא תיקון חטא אדה"ר לכן כתיב אצלו אביך הוא אדה"ר שהי' אב לכל קודם האבות. ובזה פרשתי הפ' אדם כי יקריב מכם. שקאי על אדה"ר דכתיב ויגרש את האדם. וכאשר האדם מתקן מעשיו הוא מקרב אדה"ר לתקן פגמו. ואז נקרא בן אדם כמ"ש ביחזקאל ואתה בן אדם וכו'. וזה ותפארת לו מן האדם קאי ג"כ על אדה"ר. וזה ג"כ הפי' אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם. יציר קדם קאי על אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה. וע"י פקודי ד' ישרים שאנו עושים מביאים כל המצות לתיקון אדה"ר שהוא יציר קדם. וז"ש להלן מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש היינו לפי דברי הזוהר הקדוש שלא חטא אדה"ר רק במחשבה. אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך. כי אז נקרא בן אדם כמ"ש ביחזקאל כנ"ל. וז"פ יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. פי' שהתיקון של אדם יהי' נגמר בביאת הגואל כמ"ש והי' לעת ערב יהי' אור. וז"פ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כאשר יביא החיות באדה"ר גמר תיקונו אז ממילא יהי' ג"כ השם מלא וחי בהם אני ד'. ולזה נקרא השבת זה הראשון אחר ר"ה שבת שובה. יען כי הוא הראשון לתשובה של אדה"ר שחטא בר"ה והשבת הי' מגין עליו אחר התשובה ולזה אמר מזמור שיר ליום השבת כו' כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. ששמח בזה כי לעתיד יוגמר תיקונו. וכדי להראות כח התשובה הי' הלילה מאיר לו בשבת כשמש בצהרים כי בשבת נמתקו הדינים בשרשם. וגם ענין השופר כבר בארנו שהוא ג"כ המתקת הדינים להיות נהפך לרחמים. כמ"ש ומצור דבש אשביעך לפי דברי רבינו יונה המובא לעיל שכח הדבש להפוך האיסור שנפל לתוכו להיות היתר היינו המתקת הדינים ע"י כח התשובה הוא ג"כ כמו כח הדבש להפוך האיסור להיתר כנ"ל. וז"פ עלה אלהים בתרועה ד' בקול שופר. פי' שנעלה בחי' אלהי"ם הם הדינין נמתקים ע"י התרועה. רק ד' בקול שופר כי מתעורר רחמים וחסדים. ובזה יש לרמז במשנה (ב"מ דף לה ע"ב) השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר כו'. אמר רבי יוסי כיצד הלה וכו' אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים. הרמז בזה על מה שהאדם פוגם בחטאיו כמ"ש מה ד' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' את ד' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכו' והוא הפך עורף להיות דבוק לסט"א שנקרא אחר [כמ"ש ושלח לכם את אחיכם אחר] וז"ש והשאילה לאחר שפגם בחטאיו. וזה שמסיים ר' יוסי תחזור פרה לבעלים הראשונים. יוסי גימ' אלהי"ם. הרמז בזה שיש כח בתשובה שלימה להחזיר פ"ר דינין בחי' אלהי"ם ולהמתיקם להעלותם לבעלי' הראשונים. פי' שיש כח בתשובה שלימה לתקן חטא אדה"ר כמ"ש אביך הראשון כו' ועל ידי התשובה יוגמר תיקונו כראוי. וזה ג"כ ענין השופר כמבואר בהאר"י ז"ל להעלות הפ"ר דינין ורפ"ח ניצוצין. וזה הרמז מקדש ישראל ויום הזכרון. הזכרו"ן גימ' רפ"ח כי בר"ה יעלו כולם לקדושה שזהו תיקון אדה"ר כנ"ל: