קישורים על תהילים קיח:יט

אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין. והיינו מה שנאמר פתחו לי שערי צדק וגו' והיינו ג"ע שדה אשר ברכו ה' שדה של תפוחים כמ"ש בגמ' והכל א' (כמושנ"ת בא מא' ה) והנה (בתמיד לב :) גבי אלכסנדרוס מוקדן בשערי ג"ע דאמר פתחו לי בבא אמר לו זה השער וגו' ולכאורה הרי בלא"ה אי איפשר לכנוס מפני הכרובים ולהט החרב המתהפכת. אבל זהו עצמו מה שהשיבוהו זה השער וגו' דרק צדיקים יבאו בו. כי ידוע דעיקר חטא הראשון היה באכילה כש"נ ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' ומזה נמשך גם תאוה דזנות כמ"ש (שבת קמו.) שהטיל בה זוהמא. וגם על ידי לשון הרע כמ"ש (ב"ר פ' יט) שהנחש אמר לשון הרע על בוראו מאילן הזה אכל וברא העולם והוא ענין מינות ובזה נטה לבם וכש"נ ויקרא וגו' אל האדם ויאמר לו איכה וא' (שם) אתמול לדעתי ועכשי לדעתו של נחש כו'. וכש"נ ויתחבא האדם וגו' והוא צד נטיה למינות שיוכל להתחבא מפניו ית' והלא נאמר אם יסתר איש וגו' ועל זה רמזו ז"ל (סנהדרין לח :) אדם הראשון מושך בערלתו היה היינו הפגם הראשון של ברית המעור וגם אדם הראשון מין היה וזהו היינו שנטה לדעתו של נחש בלשון הרע שאמר כנ"ל דשתו בשמים פיהם ולשונם וגו' וכמ"ש רמב"ם (סוף ה' טומאת צרעת) ועל זה אמר איכה אן נטה לבך כמ"ש בגמ' (שם) והוא מהפגם הב' של ברית הלשון. והנה ידוע שמעשה עבירה גופא נעשה משחית ומסך המבדיל לפני האדם לבל יוכל לכנוס להקדושה כש"נ תייסרך רעתך ונאמר רוחכם אש תאכלכם וכמו שא' (עירובין יח :) באדם הראשון בהק"ל שנים שהוליד רוחין שו"ל. ועל זה נאמר וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים זאת להט החרב המתהפכת שהם שני מיני מסכים שנעשו על ידי שני הפגמים הנ"ל של ברית המעור וברית הלשון. כרובים המה מפגם ברית המעור כי אמרו (חגיגה יג :) מאי כרוב כרביא כו' אפי זוטרי והיינו בחינת נער שבקדושה שנאמר עליו כי נער ישראל ואהבהו והיינו מי שנשמר מנעוריו בקדושת הברית. וההיפך מי שפוגם בזה נקרא גם כן נער בחינת חטאת נעורים כש"נ כי יצר לב האדם רע מנעוריו וזה נאמר על דור המבול שהיו מעותדים לקבל התורה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רטז ב) ובמדרש רבה (פ' זו) ונרמז בשג"ם גימט' משה. רק מפני שפגמו בקדושה זו ניתנה התורה ליוצאי מצרים שהיו נגדרים בזה ועליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' ולכן נקרא מסך של פגם הברית כרובים בחינת נערות של ההיפך. ולהט החרב המתהפכת הוא נגד פגם הלשון הרע כש"נ ולשונם חרב חדה. והיא מתהפכת וכמ"ש (בב"ר ר"פ כ) על הנחש פסוק איש לשון בל יכון בארץ ופסוק איש תהפוכות וגו' זה הנחש על שם כי על ידי דאיש לשון בל יכון מדבר בלשון תהפוכות. ועל ידי שני הפגמים הנ"ל נעשה מסך המבדיל לפני האדם לבל לכנוס לפתח של הקדושה. ועל זה אמרו צדיקים יבאו בו כי צדיק נקרא טוב כש"נ אמרו צדיק כיטוב וההיפך מטוב הוא רע כש"נ את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ואיתא (שבת קמט.) אין לא טוב אלא רע. ופגם הברית נקרא רע כמ"ש בפ' וישב. וכן לשון הרע נקרא כן וכמו שדרשו (ערכין טו :) זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע. והצדיק הנקי מכל זה אין לפניו מסכים אלו. והתיקון להב' מסכים אלו הוא מה שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם היינו דתיקון של לשון הרע פגם הלשון הוא על ידי שיעסוק בתורה וכמו שנרמז זאת תהיה תורת המצורע שהוא בעל לשון הרע המוציא רע טהרתו על ידי תורה. וכמ"ש בגמ' (שם) מה תקנתו של מספרי לשון הרע אם תלמיד חכם יעסוק בתורה וכו' ועל זה מרמזירננו על משכבותם כי עסק התורה נקרא בלשון רינה כש"נ קומי רוני בלילה ונדרש (תמיד לב :) על העוסק בתורה כו' ואמרו (ויקרא רבה פ' יט) אין רנה של תורה אלא בלילה וגם היה דרכם לעסוק בתורה שבעל פה בניגון וכמ"ש (מגילה לב.) השונה בלא זמרה ע"ש בתוס'. וכן (שבת קיג.) גמרא גמור זמורתא תהא. ועל התיקון של פגם הברית הוא ק"ש על מטתו ועל זה רומז רוממות אל בגרונם וכמ"ש (ברכות ה.) כל הקורא ק"ש על מטתו וכו' שנאמר רוממות וגו' וכדאיתא בכ' האריז"ל. ועל זה גמר אומר וחרב פיפיות בידם היינו החרב של שתי פיות כדי לחתוך מב' הצדדים לתקן שני הפגמים של ברית הלשון וברית המעור. ועל זה רומז מה שנאמר לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים כי ידוע שיש ב' קליפות של ימין ושמאל בזלעו"ז הפסולת של חסד וגבורה דקדושה והם קלי' ישמעאל ועשו נגד שני פגמים הנ"ל ישמעאל הוא תאוה פגם הברית חסד שבקליפה ועשו הוא רציחה וכעס ולשון הרע. ונגד ב' הפגמים האלו כ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב. מצורע הוא קלי' כעס ולשון הרע וזה אין לו שום תיקון להכניסו בקדושה ולכן הוא משולח חוץ למחנה ישראל כי המדה הזאת אין לה שום בירור בקדושה ואם פגם ח"ו בזה צריך לבערו מאתו מכל וכל. מה שאין כן זב הוא מותר במחנה ישראל כי בחינת זו יש לה בירור בקדושה וכמ"ש במדה"נ (זח"א קלז א) שנקרא לע"ל לבן כמאן דסחי וכו' וא' (שם קלח א) דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי והיינו דקליפת ישמעאל יש לומר בירור בקדושה ולכן נאמר בו שעשה תשובה (כמ"ש ב"ב טז :) אבל קליפת עשו אין לה תיקון וצריך לבערה מכל וכל כש"נ ולא יהיה שריד לבית עשו. ולטעם זה אין מקבלים גרים מעמלק (כמ"ש מכילתא סו"פ בשלח) וזהו לעשות נקמה בגויים על קלי' עשו שנקרא בשם גויים שאין לו שום שייכות בישראל שם נצרך לעשות נקמה לבערו מכל וכל. ותוכחות היינו הבירור נקרא תוכחה בלאומים היינו בקלי' ישמעאל שיש לה בירור גם בישראל. ולאומים נקראו גם ישראל כש"נ לאום מלאום יאמץ. ועל זה יש לרמז בפסוק יפול מצדך אלף ורבבה מימינך דידוע כי מספר רבבה הוא לשון ריבוי ואין מספר למעלה ממנו כי השר הגדול הוא על אלף ורבבה בחינת מלוכה ולזה ויחר לאול וגו' נתנו לדוד רבבות וגו' ועוד לו אך המלוכה וידוע בזלעו"ז הבא נגד חבירו ימין שלו כנגד שמאל חבירו וז"ש יפול מצדך אלף מרמז נגד קליפת ישמעאל החונים נגד שמאלו של אדם ורבבה מימינך על קליפת עשו שהיא גדולה מאד ועם כל זה אליך לא יגש ושלומת רשעים תראה שתזכה לבערם מכל וכל. ובב' הפגמים האלו מחטא אדם הראשון היה קלקול דור המבול ודור הפלגה כי דור המבול היו בפגם הברית ודור הפלגה היו בפגם הלשון וכמ"ש (ב"ר פ' לח) ודברים אחדים שאמרו דברים חדים וכו' והתיקון הכללי היה בגלות מצרים ובגלות בבל כי מצרים ערות הארץ וזרמת סוסים זרמתם והם ישראל נגדרו ובזה נתקן פגם הברית בכלל ישראל. וגלות בבל היה נגד דור הפלגה כי הבקעה היה בארץ שנער. ועל זה הוא התיקון תורה שבעל פה ועל כן נתייסד שם תלמוד בבלי (ונת' מא' א). ובמצרים שהיה הגלות הכללי כידוע לכן נרמז שם שני התיקונים כמ"ש האריז"ל דגזירת הבן הילוד היאורה תשליכהו הוא נגד תיקון נפשות דור המבול. וימררו את חייהם וגו' בחומר ובלבנים נגד תיקון נפשות דור הפלגה. והנה כשמופיע קדושת שבת נתעורר תיקון הכללי לפנות את המסכים השומרים את דרך עץ החיים כנ"ל מה שנעשה על ידי שני הפגמים הנז' בכל פרטי נפשות ישראל. ועל זה אנו אומרים אזמר בשבחין לרמז על שני התיקונים שהוא תיקון פגם של לשון הרע. בשבחין הוא קבלת עול מלכות שמים בק"ש שהוא תיקון פגם הברית ועל ידי זה נוכל למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין שהוא דרך עץ החיים:

למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין הוא כמו שאמר הכתוב פתחו לי שערי צדק וצדק מלכותא קדישא (במא' פתח אליהו) ובתיקונים (תי' כ"ה) וז"ל ובתקונא תמניסר דאיהו בר"א שי"ת אינון רמיזין כגוונא דא פתחו לי באות ב' דאיהו תרעא אחותי באות א' רעיתי באות ר' יונתי באות י' תמתי באות ת' שראשי וכו' והיינו דר"ת אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי עם פתחי לי דמרמז על אות ב' הם אותיות בראשית. ולהבין למה פתחי מרמז לאות ב' הוא ע"פ שא' (ב"ב כ"ה.) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וכו' ואי' (ירוש' פ"ב דחגיגה) למה נברא העולם באות ב' מה ב' סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו וכו'. שההבדל בין בית לאכסדרה שבית יש לו פצימין גם באותו הרוח שבו הפתח משא"כ אכסדרה שכל הרוח פתוח והוא הרוח צפונית וכתיב מצפון תפתח הרעה והוא כמו שא' (שבת ק"ד.) שהבא לטמא פותחין לו שיהא יכול לכנוס היצה"ר הנקרא צפוני (סוכה נ"ב.). ולהיפך כשרוצה יכול לבוא עי"ז לידי יראה כמו שנא' מצפון זהב יאתה וזהב מרמז על יראה כידוע. וזה שא' הכתוב קול דודי דופק פתחי לי שתפתחו הפתח לי שיהיה מצפון זהב יאתה שיביא לידי יראת ה' ולא ינוחו את היצה"ר שהוא הצפוני לכנוס וזה אות ב'. וזהו פתחו לי שערי צדק דהוא מ' מלכות שמזה בא היראה כמו שא' (קידושין ל"ב:) מלך שתהא אימתו עליך. וכנגד זה שם אדנ"י שמורה על יראה כמו שנא' ואם אדונים אני אי' מוראי. ואמר פתחו לי אחותי רעיתי ובתיבת בראשית אות ר' קודם לאות א' והענין דאחותי מורה שיש להם חבור מתולדה משא"כ רעיתי החיבור הוא ע"י ריעות לכן בשה"ש שנסדר על שעת מתן תורה שאז נעקר יצה"ר מלבם לגמרי והיו אז ראוים להיות חירות ממה"מ ונא' עליהם אז אני אמרתי אלהים אתם כתיב מקודם אחותי היינו שהם באחוה מתולדה. משא"כ בתיבת בראשית שנאמר בבריאת העולם שנדרש (בר"ר פ"ג) והארץ היתה תהו וגו' אלו מעשיהן של רשעים וכו' יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים וכו' שאז בראשית המחשבה כבר צפה השי"ת שיהיה מעשיהן של רשעים ונראה שאינם באחוה מתולדה ולכן הקדים הר' שמרמז לרעיתי שאעפ"כ השי"ת בוחר בהם ויתבררו שישראל קשורים בראשית המחשבה ואם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו ואח"כ אות א' המרמז לאחותי. ואח"כ נא' יונתי תמתי יונתי מרמז כמו שא' (שהש"ר ה' א') מה יונה משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירה אותו באחר כך ישראל וכמו שא' (עירובין ק':) אלמלא נתנה תורה היינו למדין וכו' ועריות מיונה שיונה מכרת בן זוגה. תמתי נדרש (בשהש"ר ה' ב') תאומתי מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חבירו מרגיש וכו' ומפרשים שאין הפי' תאומים שנולדו בבת אחת שהם אינם מרגישים בכאב חבירו רק כמו שנבראו יחד בגוף אחד כמו שהוזכר בשו"ת שבות יעקב שאחד מרגיש בחבירו שהם כגוף אחד. וכמו שהי' בבריאת אדה"ר קודם הנסירה כמו שנא' ויקח אחת מצלעותיו וגו'. ובתיבת בראשית נכתב הש' המרמז על שראשי קודם אותיות י' ת' שאי אפשר לבוא למדריגת יונתי תמתי רק בהקדם תיבת שראשי שמורה שקשורים בראשית המחשבה וכמו שא' בתיקונים (תי' י"ח) שראשי נמלא טל הוא הוי"ה אחד שהוא בגימ' טל דהיינו שיהי' נבלע בלב שה' אחד וכמו שהי' אתה הוא קודם שנברא העולם כן בהווה אתה הוא משנברא העולם. ואז באים למדריגת יונתי תמתי וזהו למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין חקל תפוחין היינו נפשות ישראל שנקראו חקל תפוחין:

אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין וכו'. כתיב פתחו לי שערי צדק צדק מורה על מדת מלכות כמ"ש (בפתח אלי') צדק מלכותא קדישא אבוא בם אודה י"ה שלזה יוכל לבוא על ידי שירות ותשבחות. וזהו אזמר בשבחין למיעל גו פתחן דבחקל תפוחין דהוא מ' מלכות כידוע. וכן נקראו שערי גן עדן שהוא גם כן בחינת חקל תפוחין וכמו שאמרנו דכתיב אחר כך זה השער לה' צדיקים יבאו בו. וזה השיבו על שערי גן עדן לאלכסנדרוס מוקדון שרק צדיקים יבואו (כמו"ש תמיד ל"ב:). ולעתיד יתברר כל אחד בבחינת צדיק כמו שנאמר ועמך כולם צדיקים (כמו"ש ריש חלק) וכן נדרש (שבת קי"ט:) הפ' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים על העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן. והיינו מדכתיב ויבא גוי צדיק השערים הם שערי צדק וכתיב זה השער לה' צדיקים יבאו בו. ולכן בשבת שהוא כנגד מ' מלכות אומרים גם כן אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין וכמו שאמרנו (ונת' פ' משפטים). והשיר של שבת מתחיל טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון שבשבת יש התגלות מדת עתיקא היינו שישראל קשורים בשרש בראשית המחשבה ואז כל אחד מישראל נתברר שהוא בכלל ועמך כולם צדיקים דשבת זמן תשובה וכמו"ש (ב"ר סו"פ כ"ב) כך הוא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת וכתיב טוב להודות לה' ואיתא ע"ז בפרדר"א דכתיב מודה ועוזב ירוחם ואף דשם כתיב מודה ועוזב וכאן כתיב טוב להודות ולא נזכר עזיבה רק שבשבת מועיל הדברים בעצמם שיכנס ללב ויעזוב ממילא הרע וכעין שאי' בפסיקתא (לשבת שובה) הקב"ה כותב אמלגין קשה ומחליפו בדבר קל ואיזה דבר קל קחו עמכם דברים וכו'. והוא על דרך שא' (תענית ח'.) ויפתוהו בפיהם וגו' ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון. ובשבת שכנגד מ' מלכות ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והיינו דברי אשר שמתי בפיך כמו דאיתא בס' יצירה שנברא שבת בשנה ופה בנפש ואף שדיבר אדם הראשון עוד בע"ש רק שאז נברא הכח בפה שיוכל האדם לדבר ויהיה בבחינת פי ה' כמו שנאמר דברי אשר שמתי בפיך וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ר"א ב') אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי ה'. וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"א ל"ב א') דשבת איקרי דיבור וכו' והיינו שידבר האדם ויהיה בבחינת פי ה' ועל זה כתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה וגו'. ולכן בשבת כשמדבר האדם והוא בחינת פי ה' מועיל הדברים שיכנסו ללב ולבבו יבין ושב ומש"ה כתיב טוב להודות לה' שעל ידי ההודאה בעצמה יזכה שיכנס ללב ויהיה מודה ועוזב ויהיה בכלל ועמך כולם צדיקים שיוכל לבא בשערי צדק השער שצדיקים יבאו בו. ולכן דוד המלך ע"ה שהיה מרכבה להקב"ה בשירות ותשבחות וזה אבא בם אודה י"ה שכן דרך הבא לפני המלך לומר לפניו שירות ותשבחות וכן איתא בזוהר חדש (בראשית י"ט) כיון שברא עולמו ברא מלאכים וחיות הקודש השמים וכל צבאם וברא את האדם וכולם מוכנים לשבח ליוצרם ולפארו ועדיין לא היה שבח לפניו עד שנכנס שבת ושקטו כולם ופצחו רנה ושבחה העליונים ותחתונים וכו'. וזה שתקנו בברכת ק"ש של שבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו' פי' שאז הכירו כבוד מלכותו שזה מדת שבת כאמור ויום השביעי משבח ואומר וכו' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח וכו' והיינו שכל היצורים לא אמרו שירה עד שבא יום השבת דכ' טוב להודות לה' ואז פתחו כולם ואמרו שירה וזהו אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין שהוא מ' מלכות כנסת ישראל הנקראת שערי צדק על ידי זה אבא בם אודה י"ה: