אֲהַלְלָ֣ה יְהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵֽאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃
תפארת שלמה
אהללה ד' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. יל"ד הלא נשמות הצדיקים תמיד הם עומדי' ברום עולם ומהללים ומשבחים לשמו ית' כמוב' בזוהר הקדוש ובספרים. אך הנה דוד המע"ה הוא הי' נבזה בעיניו מאד כמ"ש ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם וכן אמר לשאול אחרי מי רודף מלך ישראל אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד. הנה לכך לא שיער בעצמו כלום להיות ראוי אחרי פטירתו לעמוד בהיכל ד' לפני הש"י כנ"ל. ולזה התחזק בעצמו להלל להש"י באמת בכל לבבו ובכל כוחו. והנה כן אמר מה בצע בדמי ברדתי אל שחת. אך ע"ז הצטער על אבדן נפשו היודך עפר ברדתי אל שחת כי לא יכול להודות עוד להש"י. וזש"א מה בצע בדמי כאומר מה בצע לי בהיותי בדמי או ברדתי אל שחת הכל שוה לי יהיה איך שיהי'. אך ע"ז דוה לבי בקרבי היודך עפר היגיד אמיתך כנ"ל: