כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ (ס)
תלמוד ירושלמי יבמות
וּמְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. כְּשֶׁתֵּצֵא מִבֵּיתוֹ יְהֵא לָהּ הֲוָיָה אֶצֶל אַחֵר. וּמְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּכָל הָעֲרָיוֹת. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר אַחֵר. פְּרָט לְפָרָשַׁת עֲרָיוֹת.
תלמוד ירושלמי סוטה
הלכה: אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה. אֵין לִי אֶלָּא רוֹבֶה שֶׁנָּשָא רֵיבָה. מְנַיִין רוֹבֶה שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה. אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא רֵיבָה. [אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה] מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה. מִכָּל מָקוֹם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר חֲדָשָׁה. פְּרָט לַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמָרָת הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאַיְילוֹנִית הוֹאִיל וְאֵין מִצְוָה לֵישֵׁב עִמָּהּ אֵינוֹ חוֹזֵר.