וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
תלמוד ירושלמי חגיגה
תַּנֵּי. יֵשׁ בָּרְאִיָיה מַה שֶׁאֵין בַּחֲגִיגָה. וּבַחֲגִיגָה מַה שֶׁאֵין בָּרְאִיָיה. שֶׁהָרְאִיָיה כוּלָּהּ לַּגְּבוֹהַּ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּחֲגִיגָה. חֲגִיגָה נוֹהֶגֶת לִפְנִי הַדִּיבֵּר וּלְאַחַר הַדִּיבֶּר. מַה שֶׁאֵין כֵּן בָּרְאִיָיה. חֲגִיגָה נוֹהֶגֶת לִפְנִי הַדִּיבֵּר. לְשׁוֹן חֲגִיגָה נוֹהֶגֶת לִפְנִי הַדִּיבֵּר. שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחוֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. וּבַשִּׂמְחָה מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּשְׁנֵיהֶן. שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹהֶגֶת בֵּין בַּדָּבָר שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ בֵּין בַּדָּבָר שֶׁהוּא מִשֶּׁלַּאֲחֵרִים. בֵּין בַּדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָכֵן בֵּין בַּדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָכֵן. וְאֵילּוֹ אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא מִשֶּׁלּוֹ. וּבִלְבַד מִדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָכֵן. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָמְרִין. כָּל שֶׁהוּא חַיָיב בָּרְאִיָיה חַיָיב בַּשִּׂמְחָה. וְיֵשׁ שֶׁהוּא חַיָיב בַּשִּׂמְחָה וְאֵינוֹ חַיָיב בָּרְאִיָיה. נָשִׁים חַיָיבוֹת בַּשִּׂמְחָה וְאֵינָן חַיָיבוֹת בָּרְאִיָיה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וְשָׂמַחְתָּ. אֲפִילוֹ מִמַּקִילוֹן. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. נֶאֱמַר כָּאן שִׂמְחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שִׂמְחָה. מַה שִׂמְחָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן שְׁלָמִים אַף כָּאן שְׁלָמִים. רַב חוּנָה אָכַל (פָּשׁוֹשׁ) [פשוט] כָּל שִׁבְעָה.
תלמוד ירושלמי בכורים
וּטְעוּנִין קָרְבָּן. נֶאֱמַר כָּאן שִׂמְחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שִׂמְחָה. מַה שִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׁלָמִים אַף כָּאן שְׁלָמִים.