שו"ת על דברים לג:א

בחגא דפטיריא ביומא קדמאה קרו בפרשתא דהשכם בבוקר מן והיה היום הזה לכם לזכרון עד ארץ מצרים על צבאותם. ומפקין סיפרא אחרינא וקרי המפטיר בפרשת פינחס מן ובחודש הראשון עד על עולת התמיד יעשה ונסכו. ומפטיר ביהושע בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עד ויריחו סוגרת ומסוגרת. יומא תניינא קורין שור או כבש או עז כי יולד עד וידבר משה את מועדי ה׳ וקרי מפטיר בפרשת פינחס ובחודש הראשון כדאתמול ומפטיר בנביא ויצו המלך את כל העם. יומא תליתאה קרו מן קדש לי כל בכור עד ויהי בשלח פרעה. יומא רביעאה אם כסף תלוה עד לא תבשל. יומא חמישאה קרו פסל לך עד לא תבשל גדי. יומא שתיתאה קרו מן וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני עד ולגר ולאזרח הארץ. ובאילין ארבעה יומא דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרי סיפרי בחד קרו תלתה גברי בעניינא דיומא וחד קרי בפרשת פנחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא. יומא שביעאה קרו מן ויהי בשלח פרעה עד כי אני ה׳ רופאיך. וקרי המפטיר בפינחס והקרבתם אשה לה׳ עד סוף פיסקא ומפטיר בשמואל מן וידבר דוד עד מגדול ישועות מלכו. יומא תמינאה קרו כל הבכור עד סוף פיסקא ומפטיר קרי והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר בנביא בישעיה עוד היום בנוב לעמוד עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. כמה שאמרו חכמים אמר אביי האידנא נהוג דקרי מש״ך תור״א קד״ש בכספ״א פס״ל במדבר״א של״ח בוכר״א סימן. כד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דפסח קרו מן ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר והקרבתם אשה לה׳ ומפטיר ביחזקאל היתה עלי יד ה׳ עד סוף פיסקא. בחגא דשבועתא ביומא קדמאה קרו מן בחדש השלישי עד סוף סידרא וקרי מפטיר בתורה מן וביום הביכורים בהקריבכם עד סוף פיסקא ומפטיר ביחזקאל מן ויהי כשלשים שנה עד ברוך כבוד ה׳ ממקומו. יומא תניינא קרו כל הבכור עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בתורה וביום הביכורים כדאתמול ומפטיר בנביא בחבקוק מן וה׳ בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי. בתשעה באב קרו בספר תורה מן כי תוליד בנים עד סוף פיסקא ומפטיר בירמיה אסוף אסיפם. בראש השנה קרו בספר תורה מן וה׳ פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה וקרי מפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי באחד לחודש עד סוף פיסקא ומפטיר בראש שמואל ויהי איש אחד מן הרמתים עד וירם קרן משיחו. ביומא תניינא קרי מן ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם עד סוף פיסקא וקרי המפטיר בפרשת פנחס ובחודש השביעי כאתמול ומפטיר בנביא בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמינו. ביום הכיפורים במוסף קרו בספר תורה מן אחרי מות עד כמעשה ארץ מצרים וקרי המפטיר מן ובעשור לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו פנו דרך עד ואני זאת בריתי. במנחה קרי מן כמעשה ארץ מצרים תלתא והמפטיר מן המניין ומפטיר בנבואת יונה ומתחיל קודם ועלו מושיעים בהר ציון ומי אל כמוך. בחגא דמטליא קרו בספר תורה יומא קדמאה ויומא תניינא שור או כשב עד וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל והמפטיר קורא ובחמשה עשר יום לחודש השביעי עד סוף פיסקא ומפטיר בזכריה הנה יום בא לה׳ עד סוף נבואתא. ויומא תניינא מפטיר במלכים מן ותשלם כל המלאכה עד ובידו מלא לאמר. יום שלישי קורא כהן וביום השיני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום הרביעי וחוזר ישראל הרביעי וקורא וביום השיני וביום השלישי. יום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי. וישראל קורא וביום החמישי. ורביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. יום חמישי קורא כהן וביום הרביעי ולוי קורא וביום החמישי וישראל קורא וביום השישי ורביעי קורא וביום הרביעי וביום החמישי. יום שישי כהן קורא וביום החמישי ולוי וביום הששי וישראל וביום השביעי. ורביעי וביום החמישי וביום השישי. יום שביעי קורא כהן וביום השישי ולוי וביום השביעי וישראל ביום השמיני ורביעי וביום הששי וביום השביעי. יום שמיני שהוא יום טוב קורין כל הבכור עד סוף סידרא וקרי מפטיר מן ביום השמיני עצרת עד וידבר משה ומפטיר במלכים מן ויהי ככלות שלמה עד סוף פיסקא. יום שיני קורין וזאת הברכה וקרי מפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם ומפטיר ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ עד חזק ואמץ. אמרין הכי אמר ריש מתיבתא מר רב יהודאי יומא תמינאה שהוא יומא טבא דמתבעי לן למקרא וביום השביעי קא דחינן ליה וקא קרינן וביום השמיני אביי אמר שיני נדחה. רבא אמר שביעי נדחה והילכתא כוותיה דרבא דקא אמר שביעי נדחה. כל יומא קרינן ארבעה. שני בשלישי. שלישי ברביעי, רביעי בחמישי. חמישי בשישי. ששי בשביעי, שביעי בשמיני לא קרינן דקא מדחי לגמרי. אתקין אמימר בנהרדעא דמדלוגי דלוגי. דביומא שביעאה דחגא דהוא יום ערבה סלקינן בו ביום השישי. וכד מיקלע שבתא בחולא דמועדא דסוכה קרינן מן ראה אתה אומר אלי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרי מפטיר במוסף דעניינא דיומא דמקלע ביה שבתא ומפטיר ביום בא גוג על אדמת ישראל. ואם מקלע ביום שישי מפטיר קורא שני עניינות ביום החמישי וביום השישי. ואי מיקלע ביום רביעי קורא מפטיר ביום הרביעי וביום החמישי ואי מקלע בשלישי מפטיר קורא וביום השיני וביום השלישי ומפטיר ביחזקאל ביום בוא גוג על אדמת ישראל עד סוף עניינא. וזה שאנחנו קורין שני עניינות בכל יום שספק הוא לנו אי שיני הוא או שלישי הוא שבכל יום ויום ספק הוא לנו אי היום רוצים לקרות או למחר הילכך קורין שתי עניינות. בחנוכה ביומא קדמאה של חנוכה קרו תלתא גברי מן ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב. יום שיני קורין וביום השיני וביום השלישי. יום שלישי קורין ביום השלישי וביום הרביעי. יום רביעי וביום הרביעי וביום החמישי. יום חמישי וביום החמישי וביום השישי. יום שישי וביום השישי וביום השביעי. יום שביעי וביום השביעי וביום השמיני. יום שמיני קורין וביום השמיני עד סוף סידרא. ובחנוכה אין מדלגין אלא כפרי החג. וכד מיקלע ראש חודש טבת בחול מפקין תרי ספרי קרו תלתא גברי דבראש חודש וחד בחנוכה. וכד מיקלע ראש חודש טבת בשבת מפקין תלתא סיפרי חד דפרשתא וחד דראש חודש וחד דחנוכה. ומפטירין רני ושמחי בת ציון. שבתא תניינא ויעש חירום את הסירות. וכד מיקלע ראש חודש בשבת מפקין תרי סיפרי חד דפרשתא וקרו ביה שבעא גברי וחד דריש ירחא מפטיר קרי מן וביום השבת עד סוף עניינא דבראשי חודשיכם ומפטיר בנביא בישעיה כה אמר ה׳ השמים. בזמן דריש ירח אדר הסמוך לניסן מקלע בערב שבת מקדים וקורא פרשת שקלים משבת שעברה שהוא עשרים וחמשה בשבט. ובשבת שנייה שהוא שנים באדר מפסיקין. ובשבת שלישית שהיא תשעה באדר קורין זכור. ובשבת רביעית שהיא ששה עשר באדר מפסיקין. ובשבת חמישית שהיא עשרים ושלשה באדר קורין פרה אדומה. ובשבת שישית שהיא ראש חודש ניסן מוציאין שלש ספרי תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד של החודש הזה לכם ראש חדשים. וכד מיקלע ריש ירחא דאדר בשבת קורין פרשת שקלים ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה שהיא שמונה באדר קורין זכור. שבת שלישית שהיא חמשה עשר באדר מפסיקין. שבת רביעית שהיא עשרים ושנים באדר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהיא עשרים ותשעה באדר קורין החודש הזה לכם. וכשחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות אחד של עניינו של יום ואחד של ראש חודש ואחד שמפטירין בו כי תשא עד סוף העניין ומפטירין במלכים בן שבע שנים. שבת שנייה מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחד שמפטירין בה זכור ומפטירין בשמואל כה אמר ה׳ פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שבת שלישית מפסיקין. שבת רביעית מוציאין שתי תורות אחד של עניינו של יום ואחת שקורין בה פרה ומפטיר ביחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. שבת חמישית מוציאין שתי תורות אחת של עניינו של יום ואחת שמפטירין בה החודש הזה לכם ומפטיר בנביא כל עם הארץ. וכשחל להיות בשיני בשבת קודמין וקורין בשבת שהיא עשרים ותשעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ששה באדר מפסיקין ושבת שלישית שהיא שלשה עשר באדר קורין זכור. ושבת רביעית שהיא עשרים באדר קורין פרה אדומה. ושבת חמישית שהיא עשרים ושבעה באדר קורין החודש הזה וכשחל להיות ברביעי בשבת קודמין וקורין מן שבת שהיא עשרים ושבעה בשבט פרשת שקלים. שבת שנייה שהיא ארבעה באדר מפסיקין. שבת שלישית שהיא אחד עשר קורין זכור. שבת רביעית שהיא שמונה עשר קורין פרה אדומה. שבת חמישית שהוא עשרים וחמשה באדר קורין החודש הזה לכם. והללו ימים שחל ראש חודש אדר הסמוך לניסן להיות בהן שבת ושיני בשבת ורביעי בשבת וערב שבת וסימן שלהם ז̈ב̈ד̈ו̈ ואילו ימים שמפסיקין בהן אם חל בשבת מפסיקין בחמשה עשר וסימן ז̈ט̈ו̈. ואם חל בשיני בשבת מפסיקין בששה עשר וסימן ב̈ו̈. ואם חל ברביעי בשבת מפסיקין בארבעה באדר וסימן ד̈ד̈. וכשחל בערב שבת מפסיקין בשנים באדר ובששה עשר באדר וסימן ו̈ב̈י̈ו̈. וכשחל פרשת שקלים להיות בסדר ואתה תצוה קורין שבעה גברי מן ואתה תצוה עד סוף סידרא והמפטיר קרי מן כי תשא עד סוף פיסקא. ואם מקלע פרשת שקלים בפרשת כי תשא קורין שבעה גברי בכי תשא עד סוף סידרא והדר קרי המפטיר כי תשא עד סוף פיסקא. בפורים יומא קדמאה קורין מן ויבוא עמלק עד וישמע יתרו ואף על גב דתשעה פסוקי נינהו לא ליקרו טפי דהכי אמר מר רב יהודאי ריש מתיבתא איקרו מן קמי ויבא עמלק ליקרו ואי לא קרו מקמי ויבא עמלק ליקרו הלין תשעה פסוקין ולא לידלגו. ראש חודש שחל להיות בחול קרי כהן וידבר ה׳ צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ואמרת להם. לוי חוזר וקורא ואמרת להם את הכבש ועשירית האיפה. ישראל קרי מן עלת תמיד עד ובראשי חודשיכם. ישראל רביעי קורא מן ובראשי חודשיכם עד סוף עניינא. בשבת קרו שבעה גברי וכיון דקרו להון שבעה גברי כמה דלא קדישו להון הרי שביעי מפטיר ועולה למניין שבעה אבל היכא דקדישו קרו שבעא גברי והדר קרי מפטיר דכיון דאפסיקו להון אמור רבנן המפטיר צריך שיקרא בתורה מפני כבוד התורה. ביום הכיפורים קורין ששה ואפילו אם רוצה אלף מאי טעמא שמעלין בקודש ולא מורידין. ביום טוב קורין חמשה. בריש ירחא ובחולא דמועדא ארבעה. במנחה בשבת ובשיני ובחמישי. ובחנוכה. ובפורים. ובתענית. קרו תלתא. אבל בשבת. וביום הכיפורים. ובימים טובים. אי בעי למיקרי טפי קרו אבל במנחה בשבת ובשיני ובחמישי ובראש חודש ובחולא דמועדא ובתענית לא ליקרו טפי. לעולם קורין פרשת צו את אהרן מקמי פיסחא ופרשת וידבר רישא דספרא מקמי עצירתא. וצום תשעה באב מקמי ואתחנן. ופרשת אתם נצבים מקמי ראש השנה. וסימנהון פ̈ק̈ד̈ ו̈פ̈ס̈ח̈. מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. לעולם ראש חודש אדר הסמוך לניסן הוא ערב הפסח. והפסח הוא ערב עצרת. ועצרת הוא ערב ראש השנה וסימן לא ב̈ד̈ו̈ פסח ולא ג̈ה̈ז̈ עצרת ולא א̈ד̈ו̈ ראש השנה וסוכה. ולא א̈ג̈ו̈ יום הכיפורים ולא ז̈ב̈ד̈ פורים ולא א̈ג̈ה̈ אדר הסמוך לניסן וכל כך למה כדי שלא לעשות יום הכיפורים א̈ו̈ג̈ סימן יום ראשון ויום שישי ויום שלישי. וכל זמן שהשנה מעוברת אדר הראשון שלם. ואדר השיני חסר. וכל ומן שאין השנה מעוברת קורין ויקהל משה ואלה פקודי כאחת, ואשה כי תזריע וזאת תהיה כאחת, אחרי מות וקדושים תהיו כאחת. בהר סיני וחוקותי כאחת. ראשי המטות ואלה מסעי וכל זה למה מפני שאמרו רבותינו פ̈ק̈ד̈ ופסח. כיצד לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח וזה הסימן פקד ופסח. לעולם קורין פרשת מדבר סיני קודם העצרת וזה הסימן מ̈נ̈י̈ ו̈ע̈צ̈ר̈. לעולם מתענין תשעה באב קודם פרשת ואתחנן וזה הסימן צ̈ו̈ם̈ ו̈צ̈ל̈י̈. לעולם קורין פרשת אתם נצבים קודם ראש השנה וזה הסימן ק̈ו̈ם̈ ו̈ת̈ק̈ע̈. וכל מחזור דעיבור תשע עשרה שנה וסימניהון ג̈ו̈ח̈ י̈א̈ י̈ד̈ י̈ז̈ י̈ט̈. ובתשעה באב צריך להזכיר יחיד ענינו בשומע תפילה. ושליח ציבור צריך להזכיר בין גואל לרופא דלא גרע תשעה באב משאר תעניות. והמפטיר בתשעה באב צריך לברך לפניה ולאחריה ואינו אומ׳ על התורה ועל הנביאים דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא ותעניות של צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ותענית אסתר בין שחלו להיות בשיני ובחמישי ובין שחלו להיות בשאר ימים בין בשחרית בין במנחה קורין בויחל משה חוץ מתשעה באב שבשחרית קורין כי תוליד בנים ובמנחה ויחל משה דהכי שדר מר רב נטרונאי ריש מתיבתא.

העומד לקרות בתורה תחילה פותח ספר תורה ורואה את הפסוק ואחר כך מברך וקורא. ולא יפחות משלשה פסוקים. ופרשה של ששה פסוקים קורין אותה שנים. ושל חמשה קורא אותה אחד ושל שמונה קורין אותה שנים חוץ מפרשת ראש חודש שכהן קורא שלשה ולוי חוזר מן השלישי וקורא שלשה ושלישי קורא מן עולת תמיד. ורביעי קורא ובראשי חודשיכם עד סוף הפרשה. וכשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין. ואין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת וידבר עולה מן המניין. ואחרון קורא ארבעה פסוקין. וממקום שפוסק בשבת שחרית משם מתחיל במנחה ובשיני ובחמישי ולשבת הבאה. בכל מפסיקין בראשי חודשיכם בחנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים ואין חוזרין אלא לסדר פרשיות. כיצד חל מנחה ביום טוב להיות בשבת וכן בשיני ובחמישי שבין ראש השנה ועד סוכה אין קורין בסדר ימים טובים אלא פרשיות וכן במנחה ביום טוב. וכשחל שבת בסדר האזינו השמים ומבקשין לקרותה בציבור בספר תורה כהן קורא האזינו השמים עד זכור ימות עולם. ולוי קורא זכור ימות עולם עד ירכיבהו על במותי ארץ. וישראל קורא ירכיבהו עד וירא ה׳ וינאץ. ורביעי קורא וירא ה׳ וינאץ עד לו חכמו. חמישי קורא לו חכמו עד כי אשא אל שמים. וששי קורא כי אשא אל שמים עד ויבא משה ושביעי קורא ויבוא משה עד וזאת הברכה.

1. מזה דורות רבים¹המנהג מוזכר כבר ב"לקט יושר" (תלמידו של בעל "תרומת הדשן", חי לפני כ-550 שנה חלק יו"ד (עמ' 59). קיים מנהג, שהתקבל על-ידי רבות מקהילות ישראל²לצד ה"לקט יושר" הנ"ל, המעיד על המנהג בזמנו בנוישטט שבאוסטריה, יש לציין את שו"ת "ניר לדוד", המתייחס (בסי' ר) למנהג כזה בקהילת וויטצען (הונגריה); לתשובתו של הרב יעקב יוסף גינז ("הרי בשמים", רב קהילת ביסרמין) שהודפסה בקובץ "צפונות" (יז עמ' מח והלאה) ובתוך הדברים. (עמ' נא) מוזכר מנהג זה כ"מנהג בכל תפוצות ישראל". בדורנו הוזכר המנהג גם בספר "חשוקי חמד" (הר"י זילברשטיין ברכות כח ע"א) כמנהג רגיל ופשוט; בספר "שו"ע המקוצר" (הר"י רצאבי, לפי מנהג תימן יו"ד סי' קסה סע' כד) נזכר כ"מנהג הרבה מקומות"; בספר "דרך התורה" (על-פי פסקי הרב מרדכי אליהו במבוא לפרק ג סעיף 3), הגדיר זה מנהג כ"מנהג נפוץ" וכתב ש"טוב שיתקנו" לנהוג כך; וכן נזכר בקובץ "אוצרות הסופר" יא עמ' קא, בתוך "מנהגי קהל תורה עץ חיים – ספר תורה" סעיף כז, המדובר במנהגי קהילה בלונדון, שעיקרי מנהגיה מבוססים על מנהגי החתם סופר וקהילת פרשבורג). , שכאשר יש ס"ת חדש קוראים בו בקביעות בשנה הראשונה. מטרת המנהג היא (כמצוין בשאלה) לבצע הגהה נוספת על כל ספר התורה³שו"ת "ניר לדוד" שם בהערה, תשובת הרי"י גינז הנ"ל, "שו"ע המקוצר" שם. ועיין עוד ב"ניר לדוד", שמרמז לטעם נוסף על-ידי ההשוואה שעושה (השואל, והוא מסכים לכך) לגמרא בתענית כח ע"א: "כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, ועמדו אלו והתנדבו משלהם. וכך התנו נביאים שביניהן: שאפילו לשכה מלאה עצים – יהיו אלו מתנדבין משלהן", ונראה שמטרת התקנה היא עידוד לתורמים על-ידי מתן כבוד לתרומתם. . המנהג מתייחס לקריאת התורה בשבת בבוקר בלבד, שבה עוברים במשך השנה על כל התורה. המנהג איננו כולל את הקריאות של ימי ב' וה', שבת במנחה ר"ח, תעניות וחגים⁴כך מסתבר לפי טעמו הנ"ל של המנהג, וכך מפורש בתשובת הרי"י גינז הנ"ל, וכן כתבו ב"דרך התורה" (שם) וב"שו"ע המקוצר" (שם הערה קכב). גם ב"חשוקי חמד" הנ"ל מוזכר המנהג רק ביחס לשבת. ובקובץ "אוצרות הסופר" הנ"ל נאמר שהמנהג הוא אף בחול ובמועדים, אך נראה שזהו החריג, והמנהג הרווח יותר ואף המסתבר כנ"ל הוא שרק בשבתות בשחרית קוראים בספר התורה החדש. (למעט קריאת "וזאת הברכה" בשמחת תורה⁵אם כי ברוב בתי הכנסת אין מתעוררת כלל שאלה זו ביחס לקריאת "וזאת הברכה" בשמחת תורה, משום שמתחלקים בה לכמה מניינים וקוראים במקביל בכל ספרי התורה, כדי לקצר את משך הזמן הדרוש לקיום המנהג של העלאת כל הציבור לתורה., המשלימה את הקריאות של השבתות)⁶ב"מנהגי קהל תורה עץ חיים" שבקובץ "אוצרות הסופר" הנ"ל מוזכר בהערה שלפי הנהוג (בקהילתם) אם לבעליו של אחד מספרי התורה יש יארצייט – זכותו היא שיקראו באותו יום בספר התורה שלו. זכות זו גוברת על המנהג לקרוא בספר התורה החדש. ברם לדברים אלה יש מקום רק בקהילה שבה אכן נהוגה זכות זו, וייתכן שיש לכך מקום רק לפי מנהג קהילה זו, שקוראים בספר התורה החדש גם בימות החול ובחגים. לשיטה זו מטרת המנהג אינה הגהה נוספת אלא כבוד לספר התורה החדש או עידוד לתרום ספרי תורה חדשים – מטרה שתושג גם אם יש חריג כנ"ל; מה שאין כן אם המטרה היא הגהה, שאז יש להקפיד לקרוא בספר התורה כל שבת בשחרית (ואם יש מנהג כנ"ל לגבי יארצייט, ויש לאחד מבעלי ספר התורה האחרים יארצייט בשבת – ניתן לתת לו את "זכותו" בקריאה שבמנחה). .