Responsa על במדבר 1:1

ובעניותי דברי הרא"ש אותם אני תופס עיקר וכללא הוא כל עסק של ממון הולכים אחר רוב ממון ופשיטא שאין הכוונה אחר רוב ממון ממש שאם היו שנים בקהל שפורעי' יותר מכל הקהל הולכים אחריהם חלילה דלעולם בתר רובא אזלינן שבענין פריעת ממון והם רוצים עכשיו להסכים בענין אחר אם לפרוע אם לתת אם ללות אם למחול תהיה ההסכמ' על פי רוב פורעי ממון אבל אותם שאינם פורעים או שהם פורעים כסף גולגלתא ואינם פורעין המס לפי הממון אינם מכלל הרוב משום דלא שייכי ביה הילכך כל ההנהגות על עסקי הממון לא יתנהג אלא על פי רוב פורעי המס ואותם דשיירא שעמד עליה גייס לא הביאה הרא"ש ז"ל אלא דוגמא להוכיח ממנה שחוקרין אחר שורש הענין ולא כל הדברים שוין ורוב ממון דקאמר הכא רוב פורעי ממון שהם רוב דעותיהם והן הן דברי מהר"ם ז"ל שכתב נראה בעיני להשיב כל בעלי בתים שפורעים מס וילכו אחר הרוב הרי שהוציא הרב ז"ל אותם שאינם פורעים כדין עניים או תלמידי חכמי' או עוסקי' בצורכי צבור שאינם פורעים אבל אותם שפורעי' מס כולן שוין העשיר בעושרו והעני ממנו בעניו דלפום גמלא שיחנא וכ"כ יזהר אותו העני על פרוטה שלו כמו שהוא נזהר העשיר בדינר שנוגע לחלקו כיון שהפרעון הוא לפי חשבון ממון הילכך אזלינן בהו בתר דוב דיעות אבל אותם שאינם פורעים בערך אלו ודאי דלא מצטרפי לרוב' כיון דלא שייכי בה ואולי לא יחושו לבזבז הואיל ואינהו לא מחסרי ממונא וזה ימים שרציתי לדקדק כן שכל שאין יד כולם שוה אינם מצטרפים לרוב מדתנן בפ"ד דפאה הפאה ניתנת במחובר לקרקע אפי' צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה ותניא כתיב תעזוב הנח לפניהם והם יבזבזו אפי' צ"ט אומרי' לחלק ואחד אומר לבזבז אפי' בריא אפילו ידיו יפות לזה שומעין שאמר כהלכה יכול בדלית ובדקל כן ת"ל אותם אפי' צ"ט אומרי' לבוז וא' לחלק אפי' זקן אפי' חולה לזה שומעין שאמר כהלכה וממתני' שמעי' שכל שאמר כהלכ' לא אזלינן בתר רובא אלא אפי' יחיד שומעין לו ואתיא ברייתא לפרש יותר אפי' היה זה אומר לבוז בריא כלומר גבור וסומך על כחו או שידיו יפות וסומ' על חריצת ידיו שהי' בדין שאפי' הם היו הרוב לא יעשו הכרעה שנוגעים בדברהם דלכך אומרים לבוז ליפות כחן ולהורע כח האחרים שהם חסרי כח קמ"ל דשמעין לו אע"ג דשייך בדבר הואיל ואמר כהלכה שאם לא כן אין הברייתא משמיענו כלום לומר אפי' בריא או ידיו יפות דהא אשמועי' דא' כנגד מאה שומעין לו וזו היא סברת הרא"ש ז"ל מדעתו הרחבה וכך הם דברי מהר"ם כדכתבי'. עוד בא הארון בספרך אשר כתבת שהואיל וההסכמ' ההיא ואותה הבריר' נעשית על פי דייני הגוי' ועברו תורות חלפו חוק לשים אותה בפלילי' מעשיה' בטל אפי' אם יסכימו כל הקהל לעשותם דקי"ל כרבה בפרק קמא דתמור' כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אלו דבריו וכמדומ' לי שלמד מר לומר כן ממ"ש בהגהו' מרדכי בס"פ שבועות שתים בשם הר"י בר פרץ מי שנשבע או קבל בחרם שלא יתן דבר או לא ימכור או לא ימחול ועבר ומכר או נתן אין במעשיו כלו' כדאמרי' בכתובות כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זביני' זביני ומסתמא אין אמיר' דרבנן גדו' משבועתו וא"כ אין במעשיו כלום ובפ' קמא דתמור' אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני רבא אמר לא מהני עיין בפרק כל המנחות באות מצה נתן עליה לבונ' ילקטנה ובפ' ארבע' אחין למאן דאמר מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא ואני אובין ואדון לפניך דבענין זה ולא כיוצא בו לא שייכא ההיא דתמורה כלל דע"כ לא אמרינן כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד היינו אם עביד אותו המעשה הפך מה שאמרה תורה לא מהני ליה ומעשיו בטלין ודברי תורה קיימין כגון לא יחליפנו ולא ימיר אותו אם המיר אי לאו קרא דוהי' הוא ותמורתו הוה אמינא לא מהני ואינו מומר לקיים מה שאמר' תורה לא ימיר וכן חרמי כהנים דאמר' תור' לא ימכר ולא יגאל ואע"פ שפדאו לא עשה כלום שהרי אמר' תור' לא יגאל וכן כל הנך דמייתי התם וכל מי שעש' מעש' באיסור שאותו האיסור כבר נעש' ואי אתה יכול לתקנו כגון זה שהלך לעש"ע ועבר על האיסור כלום יש בידך לתקן מה שעוות מעתה אותו המעש' שנעש' בפניהם נעש' כדין בלי שום אונס ובהסכמת הרוב אטו לפי שהי' בפניהם יתבטל דבענין זה שנעש' לא אמר' תור' לא תעביד שאין איסור בגוף המעש' אלא במה שהי' בפני גוים והעמד' בפניהם א"א לבטל' והא דתנן בפרק עד כמה הנוטל שכר לדון דיניו בטלים לעולם הית' קשה עלי ואם דן את הדין וזכה את הזכאי וחייב את החייב מאי דיניו בטלים דקאמר והייתי מעמיד' בשודא דדייני דומיא דההיא דפרק עשר' יוחסין דאמרי' נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי ופריך ונהדר ונדיינינה ומוקי לה בשודא דדייני וראיתי לתוס' ז"ל בפרק הכותב גביה ההוא דאמר נכסי לטובי' דאמרי' שניהם חכמים שניהם קרובים וכו' שודא דדייני פירש ר"ת יתן הדיין לכל מי שירצ' ומקשו בתוס' א"כ יתן הדיין למי שיתן לו ממון יותר ותרצו שכל דיין שנוטל שכר לאו דיינא היא וקרובים דברי להיות כדבריהם ועוד יש לי להעמיד' בשהוד' לפניו שיכול לחזור בו ואם הוחזק כפרן בפניו לאו כלום הוא ועדים שהעידו בפניו חוזרים ומגידים והא דלא מוקי לה בקידושין בכי האי גוונא משו' דאמרי' התם בד"א כשבעלי הדין לפניו אבל אין בעלי דינים לפנינו אינו נאמן פרש"י דלא רמיא עלי' למדכר ואי בכה"ג עדות הוא ואמאי לא מהימן להכי מוקי לה בש"ד ודאתינ' עלה לשיטתי' דמר מושך בשור ובחמור ע"מ להקנותם לא יקנ' דעבר אמימרא דרחמנא דתנן בכלאים ואסורי' לחרוש ולמשו' ולהנהי' וכן גדר ופרץ בשבת לא ליקני דעבר אמימרא דרחמנ' וכן המקדש א' מכל חייבי לאוין בביאה לא תקדש דעב' אמימרא דרחמנא וכי תימא ה"נ אם כן מאי פריך בההיא סוגיא דתמורה והשתא דשנינן כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי ודחיק לבסוף לומר דלא פליגי אלא במסבר קראי והיינו דקאמר בשינוי קונה פליגי פרש"י ולא אתפרש לן דלהוי מידי בינייהו אלא תירוצי דהני תיובתא דמר אית ליה דמשום דמהני ולא מהני הוא ומר אית ליה משום טעמא דקראי והיינו דקאמר בשינוי קונה פליגי וכתוב שם בגמרא ל"א בהני שינוי דשנינן והיא גופא לישנא קמא אלא פרש"י שזה לשון ירושלמי וזה בבלי ושם כתוב בתוך פרש"י ונראה בעיני בשינוי קונה פליגי כההיא דגוזל עצים ועשאן כלים דתנן משלם כשעת הגזלה דפריך מינה לרבא לעיל ומשני שאני התם דכתב רחמנא אשר גזל דבעינן כעין שגזל והשתא משני דרבא ס"ל כמאן דאמר שינוי לא קני דפלוגתא היא התם ומתוך הדברים שם מוכיח שאינו פרש"י אלא גליון מבחוץ ואינו עיקר ולדבריו קשיא הלכתא אהלכתא דבהא קי"ל כרבא לגבי אביי ובההיא קיימא לן כסתם מתני' דמשל' כשעת הגזל' ושינוי קונה ועוד רבא גופיה אית ליה התם בהגוזל דכולי עלמא שינוי קונה ופליג אדאביי ואמרי' ר"ש בן יהודה וב"ש וראב"י וכו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד ופריך רב פפא איכפול כל הני תנאי לאשמועינן כבית שמאי ומשני רבא ממאי דילמא דכ"ע שינוי קונה וכו' אלא העיקר הוא כדברי רש"י דמשמעות דורשין לבד איכא בינייהו. מכל מקום קשיא לדברי מר מאי מבעיא ליה לתלמודא במאי פליגי והא טובא איכא בינייהו דכל מילתא דעביד באיסור אם מהני אי לא מהני ועוד גרסינן במרובה אמתני' דגנב ומכר בשבת חייב והתניא פטור ומוקי לה רב כפא באומר זרוק גניבותיך לחצרי ותקני לי גנבותיך הרי שהוא מקני קנין באותו מעשה דעבר אמימרא דרחמנא ועוד מוקמי' לה התם באומר עקוץ לי תאנתי ותקני לי גניבותיך ואף על גב דכי תבע לקמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים דמחייב בנפשו הוא מכירה הויה מכירה כדרמי בר חמא דאמר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו אף על גב דכי תבע ליה לקמן בדינא לא אמרי' ליה זיל שלים כי יהיב לה קונה והוי אתנן ועוד לשיטתו המאנה את חבירו פחות משתות לא יתקיים המקח דעבר אמימרא דרחמנא דלא תונו אפי' בפחות משתות איתיה כל שהוא שוה פרוטה תדע דבריש פרק איזהו נשך אמרינן למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו בהונאה ומצריך להו אם כן לא ליקני ואנן קי"ל בהזהב שתות קנה ומחזיר הונאה פחות משתות נקנה המקח והויא מחילה ותו דבפ' איזהו נשך אמרינן אי יהיב ליה גלימא בריבית' כי מפקי' מיניה גלימא מפקי' מיניה דלא לימא מכסי בגלימא דרבית' אלמא אי לאו האי טעמא קניא ליה גלימא אף על פי שהמקח נעשה באיסור ועוד העובר על בל תוסיף שמא אם הוסיף לא עשה ולא כלום מפני דעבר אמימרא דרחמנא הא אמרינן בפרק המוצא תפילין אפלוגתא דר"ג ות"ק דתנן מוציאן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים דכ"ע לצאת לא בעי כוונה והכא לעבור על בל תוסיף קמפלגי ת"ק סבר לעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה פי' ונפיק ידי חובתיה וקעבר משום בל תוסיף. ובפרק תמיד נשחט תנן השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה והביאה בתוספות שם ברייתא שהיא שנויה בתוספתא והפסח עצמו כשר ויוצא בה ידי חובתו בפסח ויודע אני כי עוד יש שמועות רבות בתלמוד לסתור הענין הזה ומר הכי דאין לכל אלמי דכוותייהו. ומקום היה כאן בנדון דידן לומר שאם מה שעשו מברירת אותם הי"ח איש יהיה הפך ההסכמה והחרם הראשון שהסכימו שלא יתפשר אדם עם המלוים אם לא בהסכמת המורישים לא תהיה אותה ברירה כלום אף על פי שנעשה כהלכה לפי שלא הותר להם החרם הראשון והוה ליה מידי דאמר רחמנא לא תעביד באותו המעשה עצמו וזה לפי אות' הגה' מהמרדכי שהבאתי לעיל אלא בהא אנהרינהו לעיינן רבותינו בעלי התוספות שכתבו שם בתמורה שכל איסור שבא מעצמו כגון נשבע שלא לגרש את אשתו וגרשה שהוא בדה את האיסור לא אמרינן בכי האי גוונא דלא מהני עכ"ל. ואי אמרי' שחרמי צבור חמיר טפי ואלימי לאפקועי ממונא שיהיה מעשה העובר על דבריהם בטל הכי כתב הרא"ש ז"ל בתשובה שם דדוקא שא"א לבטלן דכל הנך דמייתי התם אבל התקנה שהתקינו בחרם שאיפש' לשנות' לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני.