Responsa על הושע יד:3

ת"ר לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר [הא] כיצד היה בעל תשובה לא יאמר זכור מעשיך הראשונים היה בן גרים לא יאמר לו זכור את מעשה אבותיך ואם ייסורי' וחלאים באים על חבירך אל תוכיח לו משום שנאמ אל תרבו תדברו גבוהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ד' (ב"מ נ"ח ע"ב). א"ר יצחק אם ראית רשע שהוא חזור מרשעו ועושה תשובה אל תבזה אותו (עיין ב"מ נ"ח ע"ב במתני') א"ר הונא ראה כמה קשין עונות עד שלא יחטא אדם אימתו מוטלת על הבריות שנאר ויראו ממך אפי' רוחות אפי' שדים וכשחוטא אימת אחרים עליו כמו ששנינו הקב"ה בראט שדים ונשמתן של שדים ע"ש עם חשיכה וכשהגיע לרגים לא רצה לחלל שבת ברא להם רגלים של תרנגול ואין לך בית רובע הקב שאין בו אלף אלפים ריבואות שדי' ויש לאדם פרומביא ע"ג עיניו ולא נתן רשותלעין לראות ימינו של אדם שהיא עוסקת במצות מפלת אלף ואינהו קיימי עלן כי [כסלא לאוגיא ברכות ו' ע"א] תלם שעושי' סביב הכרמים. מה תקנה תקן להן תקן לכל א' מישראל שני מלאכים לשומרו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך (שבת קי"ט ע"ב וחגיגה ט"ז ע"א) ומכריזין פנו מקום לאדם שנברא בצלם אלקים. וכשעונותיו רבו נינתק הפרומביא מע"ג עיניו רואה השד ומיד נטרף. כל המעביר על מדותיו מעיבירי' לו על כל פשעיו (יומא כ"ג ע"א) פי' כל המעביר על מדותיו שאינו מדקדק למדוד מדה כנגד מדה למצטערין אותו ומניח מדותיו והולך לו ואינו נוקם מעבירי' לו על כל פשעיו אין מדת הדין מדקדקת בו והולך לו. וכל מי שהוא כעסן אפי' פוסקי' לו גדולה וכבוד לשבעים שנה מורידין אותו מגדותו שנאמר הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ולא עוד אלא כל מי שהוא כעסן סופו יורש גיהנם (פסחים ס"ו ע"ב) כתיב נושא עון ועובר על פשע למי [הקב"ה] נושא עון למי שהוא עובר על פשע (ר"ה י"ז ע"א) ומוחל לחבירו בלב שלם כשמבקש מחילתו. וכל מי שחבירו מבקש ממנו מחילה ואינו מוחל לחבירו אין עונותיו נמחלין לו. כתיב ישא ד' פניו אליך וכתי' אשר לא ישא פנים ל"ק כאן לישראל כאן לאומות העולם (קצת בסיגנון אחר בפסיקתא רבי פסקא כ"ד ועיין ברכות כ' ע"ב) כתוב א' אומר לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץהוא להמיתם ל"ק כאן קודם שנחתם גזר דינם כא לאחר נחתם גזר דינם. (ספרי פ' נשא ורבה וילקוט שם) אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת אלא שאדם חוטא הקב"ה רושם ואם עשה תשובה הכתב מתבטל ואם אינו עושה תשובה הכתב אמת (בשינוי קצת במס' יבמות ק"ה ע"א ובירושלמי ס"פ מצות חליצה ובב"ד פ' וישלח). [ואם עושה תשובה] דומה כבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו (ילקוט הושע י״ד:ג׳ ובשינוי קצת יומא פ"ו ע"ב). אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה (ב"מ נ"ח ע"א) א"ר אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם ואלו הן אונאה וגזל וע"א (ב"מ שם) א"ר יוחנן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך (יומא פ"ו ע"א) ואר"י גדולה תשו' מקרעת גזר דינו של אדם שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך (יומא פ"ו ע"א) ואר"י גדולה תשו' שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר השמן לב העם הזה. (ר"ה י"ז ע"ב) א"ל ר"פ לאביי ודלמא קודם גזר דין א"ל ושב ורפא לו איזה דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בינתים בעשרת ימי תשובה מוחלי' לו לא שב בינתים אפי' הביא כל כבשים ואילי נביות שבעולם אין מוחלין לו ל"ק הא ביחיד הא בצבור. וכל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת בא וראה הנוצ' ובלעם הרשע נדון בש"ז רותחת תנא הוא לבן הוא בלעם הוא כושן רשעתים (סנהדרין ק"ה ע"א) ושלשה היו יועצי פרעה בהיות ישראל במצרים בלעם איוב יתרו (סנהדרין ק"ו ע"א) הוא רעואל המדיני כולו מפורש בדברי הימים דמשה. וכל מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה יחלוף במעשה הטוב ויעשה תשובה ומתקבל (מדרש ילקוט הושע רמז תקכ"ט בשם פסיקתא רבתי) משל לאדם שיש לו צרורות של זוזים רעים ילך אצל חנוני ויתן לו, תוספת והוא מחליפם בזוזים טובים אף כן מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ויחליף מעשים הרעים במעשים הטובים ויתכפר לו ושמא יאמר אדם עונותי מרובי' היאך אעשה תשובה מתיירא אני שאין הקב"ה מקבל תשובתי לכך נאמר נושא עון ועבר על פשע. גדולה תשובה שבשביל יחיד העושה תשובה מוחלין לכל העול כולו שנאמר כי שב אפי ממנו (יומא פ"ו ע"ב) מי אל כמוך מוחל פשע הרשעים ומקבלם שנאמר שובה ישראל עד ד' עד שהוא נתון במדת רחמים עד שלא ימתח עליכם מדת הדין (עיין ילקוט רמז תקל"ב) וגדול כח התשו' שאפי' הרשעי' הבוגדים לפני יוצרם מתקבלים כריח הקטרת שנאמר מור ואהלות וקציעות כל בגדויך. ושלשה דברי' מקרעי' גזר דינו של אדם תשובה תפלה וצדקה (ר"ה ט"ז ע"ב). מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפות ששהיא שריון אף כל פרוטה ופרוטה שאדם נותן לצדקה מצטרפי' לחשבון גדול (ב"ב ט' ע"ב) וכתי' מתן בסתר יכפה אף וכל הנותן צדקה אפי' ניתן רושת למלאך הפורעניות לפרע ממנו אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו אלא רץ והולך בין מלאכי מרום והם נותני' לו ריוח ועומד לפני הקב"ה ומלמד עליו סניגוריא ואומר רבש"ע פלוני שנתת רושת לאבדו זכות גדול בידו ומלאך הממונה על הפורעניות אומר בשביל זה אתה מזכה והלא כמה עבירות בידו וזה משיב מצוה זו שעה שקולה כנגד עולם באותה שעה הקב"ה אומר למלאכי הפורעניות תגעו בו כי מצאו לו זכות. א"ר חמא ב"ר חנינא כל האוכל השותה עם חבירו ומראה לו סבר פנים יפות ומדבר עליו לשון הרע הקב"ה קורא אותו רע שנאמר [מרמה בלב חורשי רע (ילקוט משלי י"ב רמז תתקמ"ט) וכל מי שהוא מדבר אחד בפה ואחד בלב הקב"ה קורא אותו תועבה שנאמר תועבת ד' שפתי שקר (ילקוט משלי רמז תתק"ן) א"ר יששכר אדם עומד ומחרף ועושה גדישין של עבירות אמר הקב"ה יעשה תשובה וראוי לו כאלו לא חטא שנאמר וירא און ולא יתבונן (ילקוט איוב רמז תתק"ו בשם פסיקתא רבתי). וא"ר אבוה מקום שבעלי תשובה עומדי' צדיקי' אינם עומדי' שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (ברכות ל"ד ע"ב) ת"ר אדם שיש בידו עבירה ותודה ואינו חוזר למה הוא דומה לאדם שהוא תופס שרץ בידו שאפי' טובל בכל המים שבעולם לא עלתה לו טבילה אבל זרקו מידו עלתה לו טבילה כך מודה ועוזב ירוחם (תענית ט"ז ע"א) רבי שמעון בן יוחאי אומר אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד כל צדקותיו שנאמר צדקת הצדיק לא יצילנו ביום רשעו ואפי' רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירי' לו רשעו (קדושין מ' ע"ב) ר' אלעזר אומר למה הצדיקי' דומי' בעוה"ז לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא [כלו] עומד במקום טהרה כך הקב"ה מביא יסורי' על הצדיקים בעוה"ז כדי שינחלו העוה"ב שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. ולמה הרשעי' דומי' בעוה"ז לאילן שכלו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו נמצא כלו עומד במקום טומאה כך הקב"ה משפע טובה לרשעי' בעוה"ז כדי לטרדם ולהורידם למדרגה התחתונה לעוה"ב שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכתי' כי אין חרצובות למותם אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שמבקשי' נותן להם ושלוה והשקט וכל זה לרעתם (קידושין שם) כל מצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהן בין במזיד בין בשוגג כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב אדם להתודות לפני הקב"ה שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם אשר עשו זו וידוי כיצד מתודה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך וכך עשיתי והרי נחמתי ובושתי במעשי שר עשיתי לעולם לא אחזור לדבר זה עוד זו היא עיקר של הוידוי וכל המרבה להתודות ה"ז משובח. וכל העושה דבר ומתחרט בו הקב"ה מוחל לו שנאמר לא יראוני הא יראוני מוחלין (ילקוט מלאכי רמז תקפ"ט). איזו תשובה גמור זה שבא לידו דבר שעבר בו וכבש את יצרו כגון שבא על אשה פנויה ולאחר זמן נייחד עמה ולא עבר, אפי' עבר עבירה כל ימיו ועשה תשובה ומת בתשובה עונותיו נמחלין שנאמר עד [אשר] לא תחשך השמש, א"ר יהושע בן לוי מאי דכתי' עוברי בעמק הבכא אלו שעוברי' על רצונו של הקב"ה שמעמיקי' לו גיהנם. מעין ישיתהו שבוכין ומורידי' דמעות כמעין של שיתין. גם ברכות יעטה מורה שמצדיקי' עליה' את הדין ואומרי' יפה דנת יפה זכית תקנת גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים. איני והאמר ר"ל רשעי' אפי' בפתחה של גיהנם אינם חוזרי' בתשובה ל"ק כאן בפושעי ישראל כאן בפושעי או"ה אפי' בפצתח של גיהנם אינם חוזרין (ערובין י"ט ע"א). א"ר ירמיה שלשה פתחים יש לגיהנם אחד בים אחד במדבר ואחד בירושלם (שם) מאי דכתי' נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ [וים רחוקים נמשלה התשובה לים מה הים הזה לעולם פתוח אף] שערי תשובה לעולם פתוחים (פסיקתא רבתי פסקא כ"ה וילקוט תהלים רמז תשפ"ט). בירושלמי (יומא פ"ח ה"ז) עובר אדם על הכריתות ועל מיתות ב"ד במזיד [התשובה] ויוה"כ מכפרי' מחצה ויסורים מכפרים מחצה. אבל מן שנתחלל שם שמים על ידו אין [כח] בתשובה לתלות ולא [ביום] הכפורי' לכפר ולא [ביסורין למרק] אלא [תשו' ויוה"כ מכפרי' שליש והיסורי' מכפרי' שליש והמיתה] ממרקת שנאמר אם יכופר עון העם עד תמותון. אין תשו' ויוה"כ מכפר אלא עבירה שבין אדם להקב"ה כגון האוכל דבר איסור או שבעל בעילה אסורה כגון שבא על פנויה אבל אם חייב לחבירו ממון אינו מתכפר עד שישלם לו או יתרצה אותו שימחול [לו]. תניא כל עבירות שבתורה בין שעשה תשו' ובין של עשה תשו' יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומפיר ברית בבשר שאם עשה תשו' יוה"כ מכפר ואם לאו אין יוה"כ מכפר (יומא פ"ה ע"ב) הסר ממך עקשות פה זהו לשון הרע דאמר רבי יוחנן (ערכין ט"ו ע"ב) כל המספר לה"ר כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר. מאי דכתיב גול אל ד' יפלטהו מי שהוא מגלה עונותיו ומתודה הקב"ה יפלטהו מחטאיו. [מאי] דכתי' זובח תודה יכבדנני כל מי שזובח יצרו ומתודה בכל יום מעלה עליו הכתוב כאלו כבד הקב"ה בשני עולמות (סנהדרין מ"ג ע"ב). לא מדת הקב"ה כמדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אינו מקבלו אם המלך שונאו ישור על אנשים שיעזרו לו לחלות פני מלך שיאהבו אבל הקב"ה אינו כן האדם כשישוב מרשעו [ונותן] צדקה הקב"ה מקבלו (ב"ב י' ע"א קצת בסגנון אחר) ואומר הקב"ה שוב ביני ובינך ואני מקבל תשובתך שנאמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים. לא [יאמר] אדם אלך ואעשה עבירה שאין הקב"ה רואה אותי למה כי הקב"ה בשמים ואני בארץ לכך נאמר כי נוכח עיני ד' דרכי איש (ילקוט משלי רמז תתקל"ח בשינוי קצת) אם הולך [אדם] בדרך לדבר מצוה נחשבת [לו אותה] מצוה אם אדם הולך בדבר עבירה נחשבת לו אותה עבירה. כל פגע וצער וחליות שבא על האדם אם מפסיד בדבר ומצטער או כי ינגוף רגלו הכל מביא הקב"ה לידי חשבון לכפר עונותיו שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון (בלשון וסגנון אחר בילקוט משלי רמז תתקע"ו בשם תנחומא). השכר שהבטיח הקב"ה לעושה רצונו משלם להם לעוה"ב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ואמרו רבותינו [ירושלמי סנדרין פ"י ה"א] מי שרובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מעט עבירות קלות שיש בידו בעוה"ז כדי לפרוע ממנו משלם לעתיד לבא. מי שרובו זכיות יורשי' גן עדן מי שרובו עבירות יורש גיהנם. הצדיקי' שעשו עבירות קלות אין נפרעין מהן לעוה"ב אלא בעוה"ז כי הא מעשה שמת בעיר אחת צדיק ורשע ביום אחד ובשה אחת הלכו כל הקהל לעשות לרשע כל צרכו ולעסוק בקבורתו. ולצדיק לא בא איש היה לו חתנו ובכה בכי גדול על אשר לא בא איש [לקבורת] חמיו ונפל עליו שינה וישן בא אליהו ז"ל וא"ל למה אתה בוכה א"ל על שבאו כל הקהל על [קבורת] אותו רשע וכבדהו ועל חמי שהי' צדיק גמור ועסק בתורה יומם ולילה לא השגיח עליו איש. א"ל אליהו לך עמי והלך עמו והביאו לפני גיהנם הראה לו נשמה אחת שצועקת מים מים והמים אצלה ואינה רשאה ליהנות ממנו א"ל אליהו זהו נשמתו של אותו רשע שעושי' לו כל הכבוד האלה בעוה"ז והראה לו אשה שציר דלת של גינם פתחה וסגרה באזנה והראה לו בני אדם שתלוי' בעגבותיהן והראה לו נשים שתלוי' בדדיהן והראה לו נשים שפיהם גחלי רתמים א"ל אליהו ראית בטוב כל אלה א"ל הן א"ל שאל ממני ואגידה לך ושאל א"ל אליהו אותה אשה שציר דלת של גיהנם פתה וסגרה באזנה היתה מתענה כל ימיה ואומרת כאב לבי בתענית ובשעה שמספרי' לה"ר ואונאת דברי' הטה אזנה כדי לשמוע לומר לבעליה כדי לשנוא בריות בעיני בעלה אותו אוזל סובל דין גיהנם. בני אדם שתלוי בערוה הם היו מופקרי' ובועלי זונות בעוה"ז ובני אדם שתלוי' בדדיהן הן היו מניקות בניהן בגלוי וראו האנשים דדיהן. ובני אדם שפיהם גחלי רתמים הם בני אדם שמספרי' בבית הכנסת בשעת תפלה ופוסקי' מדברי תורה ועוסקי' בדברי שיחה להודיע כי הקב"ה שופט צדק האברים שעושי' עבירה דנין בגיהנם יותר משאר האברים ואח"כ הוליכו לגן עדן וראה שמלאכי השרת מתקני' כסא ואמרי' נגמול חסד לפלוני הצדיק שיבא. א"ל לאליהו מה זכה הרשע שעשו לו כל כבוד הזה ומפני מה נעשה חמי שהי' צדיק גמור שלא גמלו לו חסד א"ל אליהו אותו רשע מעולם לא עשה אלא מצוה אחת והיה מוכס ולוקח מכס מן העמים פעם אחת לקח [גל צנון] למכס ונפל צנון אחת והלך אחריו עני אחד ולקח הצנון והיה רואה ועשה כלא הי' ראה וידע ושתק ואותו עני הי' מתפרנס מן הצנון וחיה את נפשו לכך זכה לאותו הכבוד כדי להורידו בגיהנם ונטל שכרו בעוה"ז. אבל חמיך הי' צדיק גמור מעולם לא עשה אלא עון א' פעם אחת בא אצלו ת"ח ואשתו מליזה עליו והוא שמע ושתק לכך נענש והקב"ה פרע ממנו מעט עון שעשה בעוה"ז כדי שיהא שלם לעוה"ב. ואליהו הלך לדרכו והבחור קץ משנתו וראה כל הקהל בביתו שגמלו חסד לחמיו והלכו עמו לקברו בכבוד גדול. ולמדנו אין בין גיהנם לג"ע אלא קיר קטנה ודקה כמין עובי דינר והמאזנים ששוקלי' החובות והזכיות פלס א' נטוי על גיהנם ופלס א' נטוי על ג"ע אם זכיות מכריעות יורש ג"ע אם החובות מכריעות יורש גיהנם. מי שמת ורובבו עבירות או כגון שבא על א"א והמינים והמשומדים שמתו בשמד והמלשינים והאפקורסים והכופרי' בתחיית המתים ובתורה ובמות אינם נוטלים שכר על המצות שעשו כלום אלא פוחתי' להם מן היסורי' של גיהנם כפי' שיעור שכר מצוה קלה שעשו בעוה"ז. ומי שמת ברשעו אין מתפללי' עליו והחוטא על כונת שיום הכפורים מכפר עליו אין יוה"כ מכפר עליו. בריך רחמנא דסייען.