ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃
בנין עולם
אבל אנשי כנה"ג המה ראו מעשה ה' יראתו וגבורתו כי עודם מפורסמים וגלויים לכמבראשונ' התבוננו על מקומם ואינם הפכו סידרם והחלישו שיטתם אבל עוד הנה הנם נראים נגלים ידועים ומפורסמים תמיד אלא שהם מהופכים במקום אשר הי' בתחיל' גילוי מדת הירא' שם אתה מוצא גבורתו ובמקום אשר נראה בתחיל' גבורתו שם אתה מוצא יראתו אמנם אומרו גבורות גבורתו הוא כמ"ש (תהלים) לך דומי' תהילה וזה מבואר כמ"ש הפייטן (יוצר יום ב דר"ה) גבור בגבורתו כי כבר ידוע שהתיר לנו ההכרח ליתן לו ית' דמות אדם בעל גוף ונפש אברים וכחות חיצוניים גופניים וכחות פנימיים נפשיים וזה כל האדם כל עומת שיש בו באברי גופו, לעומתם יש בו בפנימיותו בכחות הנפשיים כמש"ל שהגוף הוא הנחתם העולה מן החותם בציורי הנפש לדמיון מדת הגבור' באדם ישנה בגוף וישנה בנפש, בגוף ללחום מלחמת וטרף זרוע אף קדקד וישנה בנפש ללחום מלחמת' הפנימיי והושיע ידו לה מהמתקוממים עלי' לכבוש כחותיו החיצוניים הגופיים הלוחמים נגדו כמו הכעס והקנא' והתאוה וכדומה מן המדות הרעות אשר זה כל אדם שילחמו הכחות והמדות הטובות והמשובחות נגד הרעות והמגונות להכניעם ולעצור בעדם ושימשלו הטובות ברעות להטותם אל אשר יחפצו [*]כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריך כו' וכמו שביאר בזה בחו"ה (בט' וי' מעה"א) ולכך ארז"ל בפ"ד דאבות איזה גבור הכובש את יצרו כו' כי הגבור רק באבריו הגופניים להכות אויב אינו אלא גבור במחצית מה שהוא בגבורת האדם בחלק הגוף בשגם אשר לא ביד גבור גופני לנצח בגבורתו וא"כ גם הגבור לחלש יחשב ועדיין אין ראוי לכנותו בשם גבור באמת עד אשר יגבר בכחו גם בכחותיו הפנימיים ואז יהי' גבור שלם בכל מה שהוא גבורת האדם במה שהוא אדם בגוף ונפש ולכן אמה"כ (משלי טז) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר שזה בגבורת הנפש (שהסבלנות הוא מנכבדי הכחות הפנימיים) וזה בגבורת הגוף וכבר ידוע שיותר טוב לו לאדם בהשלימו שלימות נפשו והשתמשו בכחותי' שזה כל עיקר האדם וגם כי גבורת הנפש יותר בטוחה לנצח ולכן יתכן באדם שיהי' נקרא לפעמים חלש בגבורתו ולפעמים גבור בגבורתו שכאשר יש בו בכחותיו הנפשיים כח וגבורה לעצור בגבורת הגוף לעת הצורך אז יקרא בשם גבור במדת גבורתו הגופנית וכשאין בכחו הפנימי לעצור בעד הגבור' הגופניית ולנהלה לאט במשפט להאריך אף וכדומה לו יקרא בשם חלש בגבורתו שנפשו חלושה באין בה כח וגבורה שתוכל להצטרף עם הגבור' הגופניית ולכן מאחר שהתיר לנו הדוחק וההכרח להמשילו ית' בדמיון ומשל לענין האדם וכחותיו הנפשיים והגופיים שכאשר ישלח דברו להכות רשע כרשעתו יתמשל אז בשם גבור סתם שהוא מה שנמשל באדם לגבורת הגוף במעשה וכאשר יעצור בגבורתו לכבוש כעסו ולהאריך אפו נתארהו אז בשם גבור בגבורותיו שהמדה שאנו מדמין את היוצר לצורת אדם בכחותיו הפנימיים גוברת על מדת הגבור' שאנו מדמין לגבורת האדם באברי כלי המעש' החצוניים ולכן התגלות מדתו ית' היותו נורא מאד שהי' נראה בתחיל' בבהמ"ק כמש"ל והתגלות גבורתו ית' שהי' ע"י ישראל בהיותם נושעים בשם ה' עם חלישות טבעם שראו הכל כי ה' נלחם להם בגבורתו עתה בזמן החורבן בהיות נ"נ וחילו מקרקרים ואת מוראו לא ראו עוד שם ומשתעבדים בבניו שיעבוד אכזרי ולא נראתה גבורתו בהם. הנה עמדו אנשי כנה"ג על מחקר אמיתותם ומצאום קיימים בפירסומם כבתחיל' אלא שהפכו שיטתם במקום המורא שבתחיל' שמה נראה עתה הגבור' היותר מעולה שהוא גבורות גבורותיו שעם ראותו חילול מקדשו ולו הכח והגבור' להכחידם כרגע והוא ית' עוצר בגבורתו להאריך אף הן הן גבורות גבורותיו כו' שהיא הגבור' הפנימיית הגוברת על החיצוניית שבעבורה ראוי לכנותו ית' בשם גבור בגבורות והנה באדם השומע חרפתו ושותק רואה עלבונו ודומם יש מקום לתלות שתיקתו מחמת פחיתת כחו שאין בידו למחות והוא לו לחרפה ולבזיון מה שהוא חסר שלימות הגבור' למחות ולקנאות במכעיסיו אבל הבוי"ת אשר ידענוהו אשר לו הכח והגבור' והממשל' לעשות נקם בצריו ועכ"ז הוא שומע ושותק רואה ודומם הנה לך דומיה תהילה שאצלך הדומי' והשתיקה תהיל' ושבח אות הוא על כחו כי רב הוא עד שראוי לכנותו בשם גבור בגבורות וכן בענין קיום האומה הישראלית אז בימי אנשי כנה"ג שהיו מורדפים ונגשים מכל צד כמו שידוע מסיפורי ד"ה הקדמוני' שהיו כל השבעים אריות דורשים לטרוף שה אחת אבודה ונדחה ומה הי' העולם חסר אז לאבד אומה ירודה שפלה ונמבזה וחלושה כמו בשעתם זו עם כספם הרב וחפצם החזק שהיו עומדים עליהם אז לכלותם בלתי אם לא זאת כי נפל פחד ה' ומוראו עליהם אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי וא"כ הן הן נוראותיו שאלמלא כן כו':