בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃
שו"ת חתם סופר
גם צ"ע קצת שהש"ס קאמר סתמא כל שהוא נמי לא אתי לאמשוכי ולא בא לסתום אלא לפרש איזה שיעור כ"ש והלא לא הוזכר כלל באותה הסוגי' שיעור יום ולילה של חטאת ותודה ע"כ לולי דמסתפינא הייתי אומר אה"נ דבעט"ב השיעור הוא אחר שעברו עליו ג' ימים אבל ביום הג' עודנו אסור שיש בו שמחה ומקרי שפיר כשלמים שהרי אי לאו קרא דלילה הזה הי' הפסח נאכל כך וגם שלמים עצמם אינם נשרפי' עד יום השלישי ורמז לדבר בעמוס ד' והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם שהיו מקבלי' לע"ז שלמים אחר ב' ימים ולילה א' ע"ש פירש"י ורד"ק ש"מ דעדיין יש בו שמחה לולי גז"ה במקדש ה' ומשו"ה אסור לאוכלו בעט"ב כיון שעכ"פ עדיין יש בו קצת שמחה משא"כ בן סורר ומורה בכל שהוא לא מימשך ר"ל עד בכניסת יום השלישי אינו נהרג כיון שאינו ראוי לשמחת שלמים באמת לא מיחשבא שמחה גמורה ולא אתי לאמשוכי: