וְלֹא־הוֹרִ֣ישׁ מְנַשֶּׁ֗ה אֶת־בֵּית־שְׁאָ֣ן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ֮ וְאֶת־תַּעְנַ֣ךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ֒ וְאֶת־ישב [יֹשְׁבֵ֨י] ד֜וֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶ֗יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֤י יִבְלְעָם֙ וְאֶת־בְּנֹתֶ֔יהָ וְאֶת־יוֹשְׁבֵ֥י מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶ֑יהָ וַיּ֙וֹאֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃
אבקת רוכל
נמצא כי עם היות בית שאן נחשבת מגבול א"י דכתיב ביהושע ויהי למנשה ביששכר בית שאן ובנותיה כו' ובספר שופטים כתיב ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה כו' ובס' שמואל כתיב ואת גוויתו תקעו בחומת בית שאן כו' ובדברי הימים כתוב ועל ידי בני מנשה בית שאן ואת בנותיה כו' ובערובין פ' עושין פסין גן עדן אמר רבי שמעון ב"ל אם בא"י היא בית שאן כו' שלהי כתובות ת"ר מברכותיה של א"י בית סאה עושה שבעה כורין כו' דתניא ר"מ אומר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורים ועכ"ז תחשב כח"ל דאמרינן בפ"ק דחולין על בית שאן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל כו' וקא סבר קדושה ראשו' קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל כו':