אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃
בנין עולם
ח וכמו זה אין בכח האדם לעמוד על אמיתת החכמ' האלהית בשורש שרשה ולהוציא בה חדשות לחדש הלכה אם לא ע"י העזר האלהי המאיר עיני חכמים ומבואר מזה שאין לו לאדם לסמוך על שום חכם אפי' אם יהי' נאה דורש לפרש פשטי הכתובים כי מי עלה בסוד ה' ויורד עוז מבטח' לאמר כה אמר ה' וכה דיבר וזהו רצונו הלא נשפוט מישרים באדם חכם שידבר דבר אמרים מסויימים יחלק העם כתות כתות בהבנת פשטות כוונתו ורצונו איש לפי הבנתו וחכמתו זה יאמר בכה וזה יאמר בכה ולא יוכל לעמוד על אמיתת תוכן כוונתו אלא מי שהוא חכם כמותו ויודע עד היכן מגיע תכלית בינתו עד פה תבוא ולא יתכן עוד שיוסיף חכמה יותר עמוק' וגדול' מזה כיון שיודע שאין כח חכמתו מגיע ליותר מזה אבל איך יאמר מי שהוא קטן בחכמ' עד פה הגיע חכמת מי שהוא גדול ממנו בחכמ' ולא יותר וא"כ איך ניתן גבול בדבריו ית' שהחכמ' והמדע שלו וכל החכמים כאין נגדו ומותר האדם מן הבהמ' אין נגדו ית' ומי יאמר זכיתי לבי להגיע עד תוכן כוונת חכמתו ורצונו בדיבור היוצא מפיו ית' וע"ז נאמר (תהלים צב) מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת שהבוערים והכסילים אינם יודעים להבין את זאת שהם גדולים ועמוקים וחושבים שאין בה עומק יותר מפשטות הדברים שהם מבינים בזה אין זה אלא לב רע וגבה רוח חוצפ' יתיר' כלפי שמיא לומר שהוא יודע דעת עליון ומחזה שדי יחזה שאין זה אלא שהגיע גבול חכמתו שוה לחכמתו של הדבר וזה לא יתכן בשום נברא וכמו שא"א לעמוד על גבולי מדותיו ית' כן א"א לעמוד על גבול חכמתו ורצונו ומקרא מלא דיבר הכ' כי מחשבותי מחשבותיכם וגו' שאינם מסוג אחד שיוקח מהם ציור פשוטי על מחשבתו ורצונו ית' מישרים תשפטו בני אדם ה' דיבר ויקרא ארץ הכל במאמר עש' האם נוכל להבין מפשטות דבר המאמר שיחייב שיהיו הנמצאים יוצאים באופן שאנו רואים אותם לדמיון ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ והכתוב אומר ויהי כן ע"כ שהי' כוונתו ורצונו במאמר זה לגזיר' על כמות מיני הדשאים והעשבים והזרעים והאילנות ועל איכות השתנות טבעיהם דמותם ותבניתם בפרטי פרטיהם דאל"כ היאך נעשה זה מעצמם האם נחשוב ח"ו מחשבות זר שזה נעש' במקר' והא ע"כ שכל זה נכלל בגזירת המאמר וכן בכל המאמרות והנבראים א"כ יעמדו חכמים אם חכמים הם לדעת דעת עליון יגידו היכן מבואר כל זה בפשטות המאמר והיאך נאמר שידענו אמיתת פשטות מאמרי המצות שברצונו ית' ועוד שע"כ א"א לעמוד על השגת גבול כוונת דברי אדם חכם בגזירותיו אם לא שנדע אמיתת טעם רצונו בגזיר' זו א"כ היאך נאמר ידענו גבול פשטות דבר ה' בגזירת המצות ואנחנו לא נדע טעמם אין אתנו יודע עד מה ועל מה ציוה כן נאמר בשילוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים האם יש אתנו מי שיודע להבין טעם מצוה זו היאך היא מסוגלת להיטב ולהאריך ימים שנוכל לומר שבאופן זה לבד היא מסוגלת לזה לפי שבאופן זה היא מסוגלת לכך הא ע"כ שאנו צריכים לתלות בנעלמות שנגלות לפניו ית' טעמיה' סיבותיה' וכן בכל המצות נעו מעגלותי' לא תדע ולטעם זה לא נאמרו טעמי המצו' בכדי שלא יעוז אנוש לאמר ידעתי תכונתם ואקבע גבול לבאר דבריו ית' במחקר אנושי הא שאין לעמוד על תוכן גדרי המצו' ופרטי' אלא בעזר האלהי דווקא והדברים מבוארי' אצלינו באריכו' רב בקונטר' מנחת קנאו' שחברתי בעזה"ש ע"ז הענין) ואין לנו לעמוד ולסמוך על שום חידוש הלכ' על שום חכם בעול' אם לא במה שמקובל דור מדור עד ראשית הקבל' או במי שהוא מוחזק ומומח' בתור' ובחסידות) כמו שאין להאמין לנביא האומר דבר בשם ה' אלא מי שהוא מומחה בדורו) שעכ"פ יש מקום אשר האלהים עזרו (וכן הוא בלי ספק) והעמידו על האמת הנכון שהכל הולך אחר הלב שנתמח' שלבו שלם עמו מבקש אהב' אהבת האמת לאמיתו ובדרך שאדם רוצה מוליכין אותו מן השמים יעזרוהו להגיע לתכלית מבוקשו לא ממי שהוא חשוד בהפכם והדברים מזה ארוכים המשכיל ידום ויקבל שכר על השתיק' והפריש' כלל המבואר מדברינו שאין מקום להגיע לידיעת אמיתות החכמה האלהית להוציא ממנ' חדשות אלא ע"י העזר האלהי (עי' ספרי צפירת תפארה ע"פ שתיתי ייני וגו') ונקראת על שם האדם בעבור טוב רצונו והכנתו ועמלו לזה ולכן בעשר' מאמרות נברא העולם והם עצמם עשרת הדברים אלא שהמאמרות הם אורות היוצאים מפיו ית' בעת הבריא' שהוא עצמו ברא את עולמו והדברות הם האורות שנמסרו לאדם לפי עניינו ומהותו לפי מה שהוא אדם ולא אל שיהי' הוא המוציא והמביא ומנהיג את הבריא' ע"פ המעשה אשר יעשה ע"פ התור' והמצו' שהוא גילוי רצונו ית' ורצונו הוא החיים האמיתיים המוספת בבריאה: