וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃
מדרשי פילון
אני רואה שתי מילות. האחת של זכר, והשנייה של בשר. זו של בשר היא על־ידי איבר ההולדה, וזו של זכר, כפי שנראה לי, היא על־ידי השֵׂכל. כי כמעט כל אשר זִכרי מטִבעוֹ בתוכֵנוּ -הוא השֵׂכל, וחובה לקצץ את ספיחיו המיותרים ולהשליכם148* ראה לעיל ז, כג שו"ת בראשית ב, כה; ט, כ שו"ת בראשית ב, סו.; וכשיעשה נקי ועָרום מכל פגע וכל תאווה, אז יכַהֵן לאלהים. וזהו מה שרמז במילה השנייה, שעה שנתן את המצוה: "ותמולו את קשי149 כך בשבעים σκληροκαρδία. ובמסורה: "ערלת". מ. לבבכם" (דברים י, טז), דהיינו את רעיונותיכם הקשים הממרים והמרדניים. ועל־ידי קיצוץ והתרחקות מיהירות, ייעשה החֵלק המושל (=השֵׂכל) חפשי ומשוחרר.*שו"ת בראשית ג, מו
___________
___________
מדרשי פילון
כדי לבצע את דרושו, מחבר פילון כאן שני פסוקים, וזו כעין דרשת סמוכין, ולפיו דיבר הכתוב בשתי מילות, האחת מילת הבשר והשניה מילת ערלת הלב. ובדברים י, טז תירגם אונקלוס: "ית טפשות לבכון", וכן בתרגום לדברים ל, ו: "ומל ה' אלקיך את לבבך" - "ית טפשות לבבך". וברמב"ן שם: "כי החמדה והתאווה ערלה ללב, ומול הלב הוא, שלא יחמוד ולא יתאווה". ועוד על המילה שהיא סמל לכריתת התאוות, ראה להלן. וראה בסוף השו"ת הבאה, ולבראשית יז, יב שו"ת בראשית ג, מח הטעם הרביעי; יז, יד שו"ת בראשית ג, נב; יז, כד-כה שו"ת בראשית ג, סא; שמות כב, ב שו"ת שמות ב, ב.
מדרשי פילון
רביעית, שנַים הם אברי ההולדה בקרבֵּנו; בנפש ובגוף. הירהורים הם המוליד שבנפש... ואין לך דבר נוסף הדומה בצורה זו יותר מאשר מילת הלב157 כדברי הכתוב: "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י, טז), וראה בשו"ת הקודמת.. ואלה הן העובדות המפורסמות והסיבות ביחס לשאלתנו. אך יש לדון בדברים הסמליים יותר, הטמונים בכל אחד ואחד.