וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃
קדמוניות היהודים
תולדות בני האדם ועשרה הדורות אחריו עד המבול.
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה׳, ותוסף ללדת בן ותקרא את שמו הבל באמרה הֶבל ימינו ואֵבל על הארץ. גם בנות ילדה חוה לאדם אישה. וקין והבל נפרדו איש מאחיו במחשבותיהם ומעשיהם, הבל הצעיר היה רעה צאן וַיְשַׁו ה׳ לנגדו תמיד וילך בדרכיו, וקין היה עבד אדמה ואין פחד אלהים לנגד עיניו. ויהי מקץ ימים וַיִוָעֲדוּ שניהם להביא מנחה לה׳, קין הביא את מנחתו מפרי האדמה ומפרי העץ, והבל הביא מחלב צאנו ומבכריהם*)לפני המחבר היה הנוסח מבכורות צאנו ומֵחֲלָבֵיהֶן תחת וּמֵחֶלְבֵהֶן (בראשית ד׳ ד׳ וע״ש בבאור)., וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו אשר הביא מצאצאי הטבע ברוח נדיבה, ואל קין הַכֵּלַי וצר העין ואל מנחתו אשר הוציא בחזקת היד מן הארץ, לא שעה. ויחר לקין מאד בראותו כי יתר שאת להבל אחיו ממנו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, ואת גויתו הסתיר בבור ויכס בעפר, ויחשוב כי בזאת יסתר גם עונו, אך ה׳ אלהים אשר אין נסתר מנגד עיניו, ראה את אשר עשה וישאלהו: אי הבל אחיך? הלא שבת אחים ישבתם תמיד יחדו וזה ימים אחדים הנך יושב לבדד, ויחרד קין וידם. אך עד מהרה הרהיב בנפשו עז ויען ויאמר: גם בעיני יפלא הדבר — וכאשר האיץ בו ה׳ להגיד לו אי הבל, חרה לקין ויען עַזוּת: גם אנכי לא ידעתי איהו! השומר אחי אנכי או אֹמְנוֹ ומלמדו אשר מספר צעדיו אדע? אז דבר אליו ה׳ באפו: התדמה בנפשך כי ממני יפלא דבר? או אם יסתר פועל רע במסתרים אני לא אראה פעלו? הנה קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה לקחת נקם מיד שופכם! ועתה כי עשית זאת ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך! כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ, אז יכנע לבב קין הערל ויחל את פני ה׳ בזבח ומנחה, גם התודה על עונו ויאמר: אהה גדול עוני מנשוא! ויאמר אליו ה׳: לא תמות — אך פקד אפקוד עונך עד דור השביעי—. ויגרש אותו ואת אשתו וַיַרְגִיזֵם ממנוחתם להיות נעים ונדים בארץ. ויירא קין מפני החיות הטורפות השואפות לדמים, ויאמר: הה ה׳! הן גרשת אותי היום ממקום מנוחתי להתנודד ברחבי ארץ, והיה כל חיה רעה אשר תמצאני אהי טרף לְשִׁנֶיהָ. וישם ה׳ לקין אות להיות מוראו וחתיתו על כל חיתו טרף, וישלחהו להתנודד בארץ מבלי מצוא מנוח לנפשו העשוקה בדמי הבל אחיו. אמנם אחרי התנודדו ימים רבים בארץ, הניח לו ה׳ מרגזו ויתנהו לשבת בארץ נוד, ושם בנה לו קין בית לשבתו ויולד בנים ובנות. אך גם אז לא היטיב את דרכיו ואת מעלליו, ויוסף עוד הרע, ויתמכר לשרירות לבו הרע, עָשַׁק עֹשֶק ויחמוס ויגזול ויעש כל תועבות ה׳ אשר שנא, גם הסית את רעיו לפלס חמס ידיהם בארץ, ולהנזר לתענוגות בשרים וחמדות נְמִבְזוֹת, ויעזור להם בכל דבר פשע וחטאה. הוא היה הראשון אשר הפריע את נעימות חיי הַתֹּם והיושר אשר היו בני האדם עד הימים ההם, בהמציאו את דרכי המדות והמשקולת למדוד ולשקול כל דבר מאכל אשר יאכל, ובלמדו את בני האדם אהבת בצע מעשקות וזמה ועגבים. הוא היה הראשון אשר הציב גבולות לשדות וגנים ואשר בנה עיר מושב מוקפת חומה. בעיר ההיא הושיב בחזקת היד בני חוֹרִים ויכניעם תחת ידו, ואת שם העיר קרא כשם בנו בכורו חנוך. וחנוך ילד את עירד, ועירד ילד את מחויאל, ומחייאל ילד את מתושאל, ומתושאל ילד את למך, ולמך היה הראשון אשר לקח לו שתי נשים, שם האחת עדה ושם השנית צלה, ושתיהן ילדו לו שבעה ושבעים בנים*)מאין לקח המחבר את הדבר הזה, נעלם ממני ולא נדע, ובלי ספק שאב את הדיעה הזאת ממקור נאמן מספר עתיק ימים אשר אבד ממנו כספרים רבים כאלה ורמז לזה ולמך שבעים ושבעה—. מבני עדה מהֻלל שֵׁם יָבָל אבי כל יושב אהל ומקנה, ושם יוּבָל אבי כל תופש כנור ועוגב. ומבני צלה היה תובל קין*)המחבר יקרא את תובל בשם טבאל. אשר גבר על אחיו בכח ידיו ואמץ זרועו ויהי אבי כל חרש ברזל ומוציא כלי קרב למעשיהם, ובכחו וגבורתו גם בכח כלי המשחית אשר המציא, הפיל אימתו ופחדו על כל סביביו ולא נבצרה ממנו כל מזמה אשר יזם לעשות. ולמך אשר ידע דעת עליון, ידע גם את האָלה ואת נקמת שדי הרובצת עוד עליו ועל בניו עד דור השביעי בגלל קין אשר שפך את דמי הבל אחיו, ויספר זאת גם לעדה וצלה נשיו*)ע״פ הספור הזה נראה אור בשני כתובים סתומים וחתומים בס׳ בראשית (ד׳ כ״ג, כ״ד) ויאמר למך לנשיו וגו׳ כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה, כי הנה כאשר ספר למך לנשיו כי נקמת דמי הבל אשר שפך קין רובצת עוד עליו (כי הוא היה דור הששי לקין) ועל בניו, המתיקו הנשים עצה להרוג אותו לכפר בדמו את דמי הבל, ואז תסור נקמת שדי מעל בניהן—. ובהודע עצתן הרעה ללמך הוכיח להן בדברים נמרצים כי בעשותן זאת תוספנה עוד רעה לבניהן ונקמת ה׳ תרבץ על בניהן יתר הרבה עוד. כי הן גם את דמי קין המרצח ינקום ה׳ מיד שופכם, והנקמה ההיא תמשך שבעה דורות, אף כי ההורג אותו (את למך) אשר ידיו לא שפכו את דמי הבל, הלא תרבץ נקמת ה׳ עד שבעים ושבעה דור, ובזה רמז להן גם על שבעים ושבעה בניהן אשר ילדו לו—. וזאת היא כונת דברי למך לנשיו: עדה וצלה שמען קולי וגו׳ כי האיש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, ר״ל הכי אנכי הרגתי את האיש הבל בעשותי בו פצעים פצעים, וילד (כי הבל היה עוד צעיר לימים) בחבורות חבורות (כאשר ארז״ל במס׳ סנהדרין ל״ז ע״ב כי קין עשה בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאת), ולפצעי ולחבורתי הוא כמו בפצעי ובחבורתי אשר עשיתי להבל (ע׳ מכלול לרד״ק שער דקדוק הפעלים דף מ״ה ע״ב דפוס ליק), הן כל הורג קין תרבץ נקמת שדי עליו שבעה דורות, הלא ההורג את למך יקם עד שבעים ושבעה דורות—. ובדברים נמרצים האלה הפחיד את נשיו לבל יהרגוהו.--.
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה׳, ותוסף ללדת בן ותקרא את שמו הבל באמרה הֶבל ימינו ואֵבל על הארץ. גם בנות ילדה חוה לאדם אישה. וקין והבל נפרדו איש מאחיו במחשבותיהם ומעשיהם, הבל הצעיר היה רעה צאן וַיְשַׁו ה׳ לנגדו תמיד וילך בדרכיו, וקין היה עבד אדמה ואין פחד אלהים לנגד עיניו. ויהי מקץ ימים וַיִוָעֲדוּ שניהם להביא מנחה לה׳, קין הביא את מנחתו מפרי האדמה ומפרי העץ, והבל הביא מחלב צאנו ומבכריהם*)לפני המחבר היה הנוסח מבכורות צאנו ומֵחֲלָבֵיהֶן תחת וּמֵחֶלְבֵהֶן (בראשית ד׳ ד׳ וע״ש בבאור)., וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו אשר הביא מצאצאי הטבע ברוח נדיבה, ואל קין הַכֵּלַי וצר העין ואל מנחתו אשר הוציא בחזקת היד מן הארץ, לא שעה. ויחר לקין מאד בראותו כי יתר שאת להבל אחיו ממנו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, ואת גויתו הסתיר בבור ויכס בעפר, ויחשוב כי בזאת יסתר גם עונו, אך ה׳ אלהים אשר אין נסתר מנגד עיניו, ראה את אשר עשה וישאלהו: אי הבל אחיך? הלא שבת אחים ישבתם תמיד יחדו וזה ימים אחדים הנך יושב לבדד, ויחרד קין וידם. אך עד מהרה הרהיב בנפשו עז ויען ויאמר: גם בעיני יפלא הדבר — וכאשר האיץ בו ה׳ להגיד לו אי הבל, חרה לקין ויען עַזוּת: גם אנכי לא ידעתי איהו! השומר אחי אנכי או אֹמְנוֹ ומלמדו אשר מספר צעדיו אדע? אז דבר אליו ה׳ באפו: התדמה בנפשך כי ממני יפלא דבר? או אם יסתר פועל רע במסתרים אני לא אראה פעלו? הנה קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה לקחת נקם מיד שופכם! ועתה כי עשית זאת ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך! כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ, אז יכנע לבב קין הערל ויחל את פני ה׳ בזבח ומנחה, גם התודה על עונו ויאמר: אהה גדול עוני מנשוא! ויאמר אליו ה׳: לא תמות — אך פקד אפקוד עונך עד דור השביעי—. ויגרש אותו ואת אשתו וַיַרְגִיזֵם ממנוחתם להיות נעים ונדים בארץ. ויירא קין מפני החיות הטורפות השואפות לדמים, ויאמר: הה ה׳! הן גרשת אותי היום ממקום מנוחתי להתנודד ברחבי ארץ, והיה כל חיה רעה אשר תמצאני אהי טרף לְשִׁנֶיהָ. וישם ה׳ לקין אות להיות מוראו וחתיתו על כל חיתו טרף, וישלחהו להתנודד בארץ מבלי מצוא מנוח לנפשו העשוקה בדמי הבל אחיו. אמנם אחרי התנודדו ימים רבים בארץ, הניח לו ה׳ מרגזו ויתנהו לשבת בארץ נוד, ושם בנה לו קין בית לשבתו ויולד בנים ובנות. אך גם אז לא היטיב את דרכיו ואת מעלליו, ויוסף עוד הרע, ויתמכר לשרירות לבו הרע, עָשַׁק עֹשֶק ויחמוס ויגזול ויעש כל תועבות ה׳ אשר שנא, גם הסית את רעיו לפלס חמס ידיהם בארץ, ולהנזר לתענוגות בשרים וחמדות נְמִבְזוֹת, ויעזור להם בכל דבר פשע וחטאה. הוא היה הראשון אשר הפריע את נעימות חיי הַתֹּם והיושר אשר היו בני האדם עד הימים ההם, בהמציאו את דרכי המדות והמשקולת למדוד ולשקול כל דבר מאכל אשר יאכל, ובלמדו את בני האדם אהבת בצע מעשקות וזמה ועגבים. הוא היה הראשון אשר הציב גבולות לשדות וגנים ואשר בנה עיר מושב מוקפת חומה. בעיר ההיא הושיב בחזקת היד בני חוֹרִים ויכניעם תחת ידו, ואת שם העיר קרא כשם בנו בכורו חנוך. וחנוך ילד את עירד, ועירד ילד את מחויאל, ומחייאל ילד את מתושאל, ומתושאל ילד את למך, ולמך היה הראשון אשר לקח לו שתי נשים, שם האחת עדה ושם השנית צלה, ושתיהן ילדו לו שבעה ושבעים בנים*)מאין לקח המחבר את הדבר הזה, נעלם ממני ולא נדע, ובלי ספק שאב את הדיעה הזאת ממקור נאמן מספר עתיק ימים אשר אבד ממנו כספרים רבים כאלה ורמז לזה ולמך שבעים ושבעה—. מבני עדה מהֻלל שֵׁם יָבָל אבי כל יושב אהל ומקנה, ושם יוּבָל אבי כל תופש כנור ועוגב. ומבני צלה היה תובל קין*)המחבר יקרא את תובל בשם טבאל. אשר גבר על אחיו בכח ידיו ואמץ זרועו ויהי אבי כל חרש ברזל ומוציא כלי קרב למעשיהם, ובכחו וגבורתו גם בכח כלי המשחית אשר המציא, הפיל אימתו ופחדו על כל סביביו ולא נבצרה ממנו כל מזמה אשר יזם לעשות. ולמך אשר ידע דעת עליון, ידע גם את האָלה ואת נקמת שדי הרובצת עוד עליו ועל בניו עד דור השביעי בגלל קין אשר שפך את דמי הבל אחיו, ויספר זאת גם לעדה וצלה נשיו*)ע״פ הספור הזה נראה אור בשני כתובים סתומים וחתומים בס׳ בראשית (ד׳ כ״ג, כ״ד) ויאמר למך לנשיו וגו׳ כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה, כי הנה כאשר ספר למך לנשיו כי נקמת דמי הבל אשר שפך קין רובצת עוד עליו (כי הוא היה דור הששי לקין) ועל בניו, המתיקו הנשים עצה להרוג אותו לכפר בדמו את דמי הבל, ואז תסור נקמת שדי מעל בניהן—. ובהודע עצתן הרעה ללמך הוכיח להן בדברים נמרצים כי בעשותן זאת תוספנה עוד רעה לבניהן ונקמת ה׳ תרבץ על בניהן יתר הרבה עוד. כי הן גם את דמי קין המרצח ינקום ה׳ מיד שופכם, והנקמה ההיא תמשך שבעה דורות, אף כי ההורג אותו (את למך) אשר ידיו לא שפכו את דמי הבל, הלא תרבץ נקמת ה׳ עד שבעים ושבעה דור, ובזה רמז להן גם על שבעים ושבעה בניהן אשר ילדו לו—. וזאת היא כונת דברי למך לנשיו: עדה וצלה שמען קולי וגו׳ כי האיש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, ר״ל הכי אנכי הרגתי את האיש הבל בעשותי בו פצעים פצעים, וילד (כי הבל היה עוד צעיר לימים) בחבורות חבורות (כאשר ארז״ל במס׳ סנהדרין ל״ז ע״ב כי קין עשה בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאת), ולפצעי ולחבורתי הוא כמו בפצעי ובחבורתי אשר עשיתי להבל (ע׳ מכלול לרד״ק שער דקדוק הפעלים דף מ״ה ע״ב דפוס ליק), הן כל הורג קין תרבץ נקמת שדי עליו שבעה דורות, הלא ההורג את למך יקם עד שבעים ושבעה דורות—. ובדברים נמרצים האלה הפחיד את נשיו לבל יהרגוהו.--.