יחזקאל טז:ס ספרות בית שני: מדרשי פילון

כוונת פילון היא, שהצדיק ינחל את ח' בחייו, ז"א שהמדובר הוא בשותפות־ירושה, ולא בנתינתה, מאחר שהצדיק כשלעצמו הוא חלק מהירושה=הברית. במקום אחר כותב פילון: "אמנם, כל־כך גדול יתרון איתנותו של האלהים, עד שנתן חלק מעָצמתו לתכונות שבחר בהן כקניין נעלה ביותר. כך, למשל, הוא אומר, שבריתו מלאת החסד - והיא תורתו ודברו הקדמון לכל דבר - תיקבַּע בנשמה התַּמָה באופן מוצק, צלם אלהי. כך הוא אומר לנח: "ואקים את בריתי אתך", וזה מראֶה גם על שני עניניים נוספים: האחד, שאין הצדק שוֹנֶה כל עיקר מברית האלהים⁵⁸ כלומר, שבהתאם לנח הצדיק, אף הברית היא ברית צדק.. והשני, שאחרים מעניקים מתנות למקבלים, ואילו האל, לא רק שהוא (מעניק) אותן (את המתנות), אלא גם (מעניק) את המקבלים גופא לעצמם. אמנם, הוא העניק אותי לעצמי, ואת כל אחד מן הברואים לעצמו, כי "והקימותי את בריתי אתך" שווה ל"אעניק אותך⁵⁹ כלומר, שכּל־עצמה של הברית היא נח, ובכך נח הוענק לנח. אפשר, שבמקום "את בריתי אִתּך" קרא פילון "את בריתי אוֹתך", שיש לפרשו בדוחק: והקימותי "אוֹתך" שהנך "בריתי", ובכך "בריתי" ו"נח" מזדהים. והשווה: "וזכרתי את בריתי אוֹתך" (יחזקאל טז, ס). ואפשר שקרא כאן "אִתּך" כמו שקראו השבעים: καὶ στήσω τὴν διαθήκην μου μετά σοῦ, אלא שסבר שאין הבדל בין משמעות "אותך" ו"אתך", מפני שרק סמוך ליחזקאל טז, ס, נמצא: "והקימותי את בריתי אתך" (שם טז, סב). איך שיפול דבר, יש להשתמש בפירושו זה של פילון כחיזוק להנחה שהוא ידע עברית, או שידע על דרוש המיוסד על המסורה העברית. לעצמך"" (על החלומות ב, רכג-רכד).