שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁיבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
מדרשי פילון
דבַר האלהים מְבַטֵא דבַר־מה מועיל ביותר. הטוב הגדול ביותר הוא שלא לחטוא כלל, אך אם אדם שחָטָא בוש ונכלם, הרי הוא קרובו של הקטן291 שהקטן לא חטא מעודו., וכפי שמותר לומר, הוא הגדול יותר291* ולפי זה, החוטא הוא הוא הקטן. ראה ירמיה לא, יח: "כי אחרי שובי נחמתי וגו', בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". וראה להלן בראשית ט, כד שו"ת בראשית ב, עד; ה, כג־כד שו"ת בראשית א, פה. בביאור.. ברם ישנם השמחים בחטאיהם כבמעשים טובים, הם חולים במחלה קשַת־מרפא, או, חי נפשי! במחלה חסרת־מרפא.*שו"ת בראשית א, סה
___________
___________