שמות יג:יא ספרות בית שני: מדרשי פילון

ראה גם להלן בראשית ד, ד-ה שו"ת בראשית א, סב ובביאור שם. גם בספרו "על קרבנות הבל וקין", מפרש פילון את הכתוב בדרך זו: "'ומקץ ימים הביא קין מפרי האדמה מנחה לה' '. יש להאשים בשתיים את האוהב את עצמו. האחת, שהודה לאלהיו "מקץ ימים", ולא מיד. והשנייה, שהביא "מפרי האדמה", ולא מן הפירות הראשונים, הנקראים במילה אחת: "ביכּוּרים". הבה ונבחן כל אחת מן הסיבות. ונפתח תחילה בראשונה לפי סידרן. יש לרוץ ולהזדרז על מנת לעשות את הטובים במעשינו, ולסלק כל רשלנות ודחייה. המעשה המשובח ביותר הוא ביצוע ללא־שהות של הטוב הראשונִי, לכן גם ניתן הצַו: "אם תידור נדר לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב)... אם כן, הנימוק המניח שכָּל הרכוש שייך לו, ומכבד את עצמו קודם לאלהיו²⁷² וכן הוא כותב על קין והבל במקום אחר בכתביו: "שהרי הבל, מחַד, נשא את הכל אֶל האלהים -הוא האמונה באהבת האֵל-, וקין, מאידך, (נשא הכל) אל עצמו -ושְמוֹ מתפרש כ"קניין"- הוא האוהב את עצמו. אוהבי עצמם, כל אימת שהתפשטו על מנת להאבק במכַבדים את הטוב, הם מתגוששים ללא־הרף, עד אשר הם כופים וויתור, או מחַסְלִים (את מתנגדיהם) לחלוטין" (על הרע האורב לטוב, לב). - ושֵׂכל זה מודגש במילים "להקריב מקץ ימים" - עלול למצוא עצמו מואשם ככופר. (וכבר) מיצינו דיינו את ההאשמה הראשונה נגד קין. וזו היתה השנייה: מדוע הוא מביא קרבן מן הפירות, ולא מן הפירות הראשונים? האִם אין זו אותה הסיבה, כדי לתת לנבראים את הביכורים ולהחליף ולתת לאֵל את המִשניים? - כשם שקיימים אֵלה המעדיפים את הגוף על הנשמה ואת העבד על הגבירה, כך קיימים אֵלה, אשר כיבדו את הברואים יותר מאשר את האלהים. ואילו המחוקק קָבַע ככלל, ש"את ראשית בכורי האדמה עלינו להביא לבית האדון ה"' (שמות כג, יט), ובַל נרשום אותם לזְכותנו. וצודק הוא שנַסכִּים, שכָּל תנועות הנפש, הראשונות בסדרן ובערכן, שייכות לָאֵל... כאלה היו ההאשמות כנגד קין, אשר הביא מנחה "מקץ ימים". ואילו הבל, מכיון שלא הביא אותן המנחות, ולא באותה הדרך, ולהיפך במקום הדומם הביא את חי, ובמקום מן החדש²⁷³ פי' מן המאוחר יותר. והמשני הביא את הבכורות והראשונים, ובמקום מן החלש הביא בריאים ושמֵנים, שכֵּן (הכתוב) אומר שהקרבן נעשה "מבכורות צאנו וחלביהן", ובהתאַם לצווי המקודש: "והיה כאשר יביא אותך ה' אלהיך אל ארץ הכנענים כאשר נשבע לאבותיך ויתן לך אותה, אתה תפריד את כל פותחי הרחם הזכרים עבור ה', כל פותחי הרחם מן הבהמות במקנך, אשר יוולדו לך, הזכרים לה'. כל פותח רחם חמור תחליף בכבש, והיה אם לא תחליפנו תפדה אותו" (שמות יג, יא-יג). והרי פותח הרחם הוא מנחתו של הבל, הבכור" (על קרבנות הבל וקין, נב-נג; עא-עב; פח-פט).