אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
טור
הדירה שלא תתקשט ותלאו בתשמיש שאמר קונם תשמישך עלי אם תתקשטי היא תתקשט מיד ותיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה נדרה היא שלא תתקשט או שאמרה קונם תשמישך עלי אם אתקשט ושמע וקיים לה יוציא ויתן כתובה והרמב"ם כ' הדירה שלא תתקשט בעניות שנה אחת יקיים יתר מכאן יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה ובעשירות ל' יום יקיים יתר על כן יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה והרמ"ה כתב בעניות רגל אחד יקיים וכאשר כתבתי כ"נ לא"א הרא"ש ז"ל: אסר הבעל כלי שכניו עליו או כליו על שכניו כדי שלא תשאילם ולא תשאל מהם או שאמרה היא קונם תשמישך עלי אם אשאל משכיני כלים או אשאילם מכלי ושמע וקיים לה יוציא מיד ויתן כתובה ואם אמר הוא קונם תשמישך עלי אם תשאל מהם כלים או תשאילם א"א לה שלא תשאל מהם ולא תשאילם והרי היא נאסרת מיד ויוצי' לאחר ז' ימים ויתן כתוב' ואם היא אוסרת כלי שכניה עליה כדי שלא תשאל מהם או שאסרה על עצמה כלי בעלה שלא תוכל להשאילם כדי שלא יחזיקו להם טובה או שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבניו והוא אינו יכול להפר שאין זה דברים שבינו לבינה ואסורה לארוג ולשאל ולהשאיל כלים לפיכך תצא בלא כתובה שמשיאתו שם רע בשכיניו נדרה שלא תלך לבית אביה ותלאתו בתשמיש שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי שאם לא תלאתו בתשמיש אלא אמרה קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר אלא כיון שתלאתו בתשמיש יכול להפר וכיון ששמע ולא היפר אם אביה בעיר נדרה עד חדש יקיים יותר מחדש או סתם יוציא מיד ויתן כתובה ואם אינו דר בעיר והיא רדופה לילך לביתו רגל אחד יקיים שנים או סתם יוציא ויתן כתובה ואם אינה רדופה לילך לביתו ב' יקיים ג' או סתם יוציא ויתן כתובה ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלך לבית אביך יותר מחדש או יותר מרגל יוציא מיד אחר ז' ימים הדירה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה אם נדרה היא שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך וקיים לה יוציא מיד ויתן לה כתובה ואם הדירה הוא שאמר קונם תשמישך עלי אם תלך יוציא לאחר ז' ימים ואם טוען הדרתיה בשביל בני אדם פריצים המצויין שם אם הוחזקו שם נאמן ואם לא הוחזקו אינו נאמן כ' הרמב"ם הדירה שלא תלך למרחץ בכרכים שבת אחד ובכפרים שתי שבתות שלא תנעול מנעל בכפרים ג' ימים ובכרכים מע"ל יתר על כן יוציא ויתן כתובה האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך ואחיותיך שומעין לו ותהיה הולכת להם כשאירע להם דבר ותלך היא לבית אביה פעם אחד בחדש ובכל רגל ורגל ולא יכנסו הם לה אלא אם אירע לה דבר כגון חולי או לידה שאין כופין את האדם שיכנסו אחרים ברשותו וכן היא שאמרה אין רצוני שיכנסו אצלי אביך ואמך ואחיותיך שומעין לה שאין כופין את האדם שיבאו אחרים ברשותו האיש שאמר איני דר במדור זה מפני שבני אדם רעים או פריצים או עכו"ם בשכונתי ואני מתירא מהם שומעין לו ואפי' לא הוחזקו בפריצות שכך צוו חכמים הרחק משכן רע ואפילו המדור הוא שלה מוציאה ממנו ושוכן בין בני אדם כשרים וכן היא שאמרה כן אע"פ שהוא אומר איני מקפיד עליהן שומעין לה מפני שאומרת איני רוצה שיצא עלי שם רע בשכונות אלו:
ספר מצוות קטן
שלא לעבור על שביעת בטוי שנאמר (במדבר ל׳:ג׳) לא יחל דברו: וה"ה על הנדר ואמרו חכמים אם גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם אינו אסור אלא בפת חיטין בלבד: ואם הנשבע ת"ח מותר: ואם הוא עם הארץ צריך שאלה לחכם הנשבע וחזר בו תוך כדי דבור מותר נדרי אונסין כגון שהדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה ונדרי שגגות כגון קונם ככר זו עלי אם אכלתי ושתיתי היום והוא אכל ושתה ובשעת הנדר שכח שאכל ושתה ונדרי זירוזין כגון מוכר חפץ שאמר קונם ככר זו עלי וכיוצא בו שאיני מוסיף לך על השקל והמוכר אמ' קונם שאיני פוחת לך מסלע: נדרי הבאי דבר שאינו יכול להיו' כגון קונם ככר זה אם לא ראיתי גמל פורח באויר מותרין ושבוע' הבאי אסורין: ועוד יש חילוק בין נדרלשבועה: שהמתפיס בנדר נדר: והמתפיס בשבועה אינה שבועה: ונדר חל על נדר ושבוע' אינה חלה על שבוע': נדרי' חלים על דבר מצוה כדבר הרשות ואין שבוע' חלה אלא על דבר הרשות: נדרי' אינ' חלי' אלא על דבר שיש בו ממ' לאפוקי דב' שאין בו ממש כגון קונם שינה עלי: אבל שבוע' חלה אפי' על דבר שאין בו ממש כגון שבועה שלא אישן: וגם בנדר אם אמר קונם עיני בשינ' אסור ומה שאמרו חכמים. שנדרים חלים על דבר מצוה זהו במתכוין לנדור שיתענ' בי"ט אבל אם נדר סתמא שני וחמישי ואמ' אלו הייתי יודע שהי' חל י"ט בהן לא הייתי נודר בטל נדרו כדאמרינן לקמן ותקיע' כף יש מחמירין ואמרו שאינ' בשאל': ונרא' דאין להחמי' בה יותר מבשבוע' והנשב' בשמי' או בנביאים או בכתובים אין זו שבועה ומתירי' לו שלא ינהג קלות ראש בשבועו': וכן אם נשבע בתורה ובמ' שכתוב בה: הרי זו שבוע' ואם אמר סתם לת"ח אין צריך התרה ולעם הארץ צריך התרה ואם נטלה בידו הרי זה נדר ושבועה השומע קטני' שנשבעים אומר להם שיעמדו בשבועתם אם הוא דבר קל ואם הוא דבר חמור כגון עינוי נפש גוערין בהם ומתירין להם ומיהו אף אותם ד' נדרי' שהתירו חכמי' אסור לעשותם לכתחילה: ומי שנדר ונשבע ונחם יבא לפני חכם או ג' הדיוטות במקום שאין חכם ומתירין לו. וכשיש בני אדם שתלו נדרם או שבועתם זה בזה כגון שאמרו ואני ואני: הותר הראשון הותרו כולם הותר אחד מן האחרים: הימנו ולמטה מותרים אותם שלפניו אסורי': ואם נדר או נשבע מכמה בני אדם ביחד או שלא יאכל כמה ימים והותר א' מהם התרו כולם: התפס' צריך שידור בדבר הנדור כגון בקרבן בקונם בהקדש וכיוצא בו: אבל בשאר איסורין או בבשר חזיר אין זה נדר: והאומר מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך אינו אסו' עד שיאמ' איני אוכל לך. והנודר שלא יאכל בשר ולא ישתה יין מותר בתבשיל של בשר ושיש בו יין אבל אם אמר יין זה אסור עלי בשר זה אסור עלי נתערב במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם והמודר הנאה מחבירו מותר לפרוע חובו ואפי' חוב שעל המשכון וללמדו תלמוד אבל לא מקרא אבל לבנו אפי' מקרא ואם הי' למודר מרחץ או בית הבד שהשכי' לאחרי' ואין לו בה תפיס' יד מותר: ואם יש לו בה תפיס' יד אסור: ואם נתן לאחר סעוד' ואמר אינן לפניך אלא כדי שיבא פלוני המודר הימני ויאכל אסו'. ולא עוד אפי' אמר ויבא סתמא סעוד' מוכחת שאין זו מתנה: וכל מי שנדר או נשבע בשביל דבר אחד שהי' סבור שהו' ונמצא שאינו מותר בו והנודר מכמה דברים ונמצא שאחד מהם נדר טעות היה ואמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר כלשון הזה אלא הייתי נודר בלשון אחר: לאסור הדברים האחרי' הותרו כל הדברי' ואם אמר הייתי אומר בלשוני חוץ מדבר פלוני אותו דבר מותר והאחרים אסורים: ובנדרי' הלך אחר כונת עצמו ולא אחר הדבור כגון המסרהב בחבירו שיאכל עמו ואמ' קונם ביתך שאני נכנס קינ' טיפת צונן שאני שותה משלך מותר לכנוס בביתו ולטעום טיפת צונן והמדיר חבירו אם לא יתן לו דבר א' אפי' לא יתן לו אותו דבר יכול להתי' שלא על פי חכם שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי: כלל גדול בנדרי' הלך אחר לשון בני אדם הדרים באותו מקום והנודר שלא יאכל יום זה מותר לאכול משתחשך מן הדין אך צריך שאלה לחכם: גזירה אטו יום אחד: נדר יום אחד אסור מעת לעת יום סתמא אסו' מספק עד מעת לעת וכן הדין מחדש ושבת ושנה: אך יום שבת כלשעב' ואסור ור"ח וראש השנה כלהבא ומותר ושני' שהיו מודרים הנאה זה מזה מחזירין זה לזה אבידה ובמקום שנוטלים שכר יחזיר שכר השבת אבידה להקדש ואם היו שותפים בחצר אם יש בה דין חלוקה אסורים ואם אין בה דין חלוקה מותרים ואסורים ואסורים להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולין ואם היה אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מן השותפין נכנס בחצרם שיכול לומר בחלק המותר לי אני נכנס. המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנווני כרגיל אצלו ויאמר איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעש' לו והחנוני נותן לזה ונוטל מזה: ואם היו מהלכים בדרך ויש אחר עמהם נותן לאחד לשם מתנה: ואם אין שם אחר מניח ע"ג הסלע ואומר הריני מפקיר לכל מי שירצה: והנודר על דע' רבים: אם פיר' פלו' ופלו' ופלו' אין לו התר' בלא רשותם רק לדבר מצוה: אבל על דעת רבים סתמ' יש לו התר' אבל אם היה בפני רבי' שהם ג' בני אדם אפילו לא אמר כי אם על דעת רבים סתמא אין לו התר' דמסתמא ע"ד אותן רבי' שעמד בפניהם קאמר: וכן היה מעשה בר"ת באדם שנדר בב"ה ע"ד רבים סתמא ולא רצה שיתירו לו מהאי טעמא דפרישי' כך נמצא בכת' ידו של ר"ת מקינון בתוספ' דגיטין: ועיק' סדר התרה שמתחרט מן הנדר מעיקרו: ואמר לא הייתי חפץ בנדר זה מעולם אבל אם היה חפץ בנדר עד עתה אך מכאן ולהבא מתחרט אין חרטה זו מועלת להתיר כדמוכח בעובד' דרב נחמן ורב אדא בר אהבה וגם פותחין לו ואומרין לו אילו באו בני אדם ופייסוך בשעת כעסך מי היית נודר או כיוצא בו אך אין פותחין בדבר איסור כלומר שאסור לנדור כגון כל הבוטה ראוי לדקרו בחר' וכיוצא בו: ועומד אדם בראש השנה ואומר כל הנדרים שאדור בזאת השנ' הרי הן בטלין: ובלבד שלא יהא זוכ' בשע' הנדר מן הבטול או אפי' זוכ' בשע' הנדר מן הבטול אך בשעת הבטול התנה ובשע' הנד' שכח ממה שהתנ' ואם אמר על דעת ראשון אני עושה נדרו בטל: ואם לא אמר אין נדרו מבוטל דאביי ורב' לא פליגי בהא והנשב' ללמוד פרק אחד שבועה היא זו דאי בעי פטר נפשיה בק"ש: ואם עבר חייב משו' שבוע' בטוי: ומצוה לקיימ' דכתי' נשבעתי ואקימ' קונם עיני בשינה היום. אם אישן למחר: אל יישן היום שמא יישן למחר אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום ישן היום כרב יהודה: ואין חוששין שמא ישן למחר: וטעמא דזה וזה משום דבתנאי לא מזדהר באיסור מזדהר: