וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ספר המצוות
היא שצונו שיהיה כל מלך מאומתנו יושב בכסא המלוכה כותב ספר תורה לו לעצמו לא יפרד ממנו. והוא אמרו והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת. וכבר התבאר כלל משפטי מצוה זו בפרק ב' מסנהדרין. (שופטים ושוטרים, אהבה הלכות תפילין ומזוזה וס"ת פרק ז'):
ספר מצוות גדול
מצות עשה (א) לכל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו כדדרשינן בפ׳ כהן גדול בסנהדר׳ [בד׳ כ״א] מועתה כתבו לכם את השירה הזאת לעד כלומר כתבו לכם את התורה שיש בה השירה הזאת לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות כדאיתא פ׳ הנזקין [ד״ס] ואע״פ שהניחו לו אבותיו ס״ת מצוה לכותבו משלו וגרסי׳ בפ׳ הקומץ (מנחות ד׳ ל׳) אם הגיה בו אפילו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו פי׳ רבינו יצחק באדם שלקח ס״ת מוטעה מדבר ועיין בתו׳ שם:
ספר מצוות גדול
שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' (וילך) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת: