וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכְכֶֽם׃
תלמוד ירושלמי סנהדרין
משנה: אֵילּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ.
תלמוד ירושלמי סנהדרין
הלכה: אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין כול׳. וְלָרָשׁוּת לֹא נִיתַּן אֶלָּא דִין הֶרֶג בִּלְבַד. סְקִילָה מְנַיִין. וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. שְׂרֵיפָה. שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן. הֶרֶג. נֶאֱמַר כָּאן נְקִימָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. מַה נְקִימָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן חֶרֶב. אַף נְקִימָה הָאֲמוּרָה כָאן חֶרֶב. חֶנֶק. לֵית מַשְׁכַּח לֵיהּ. אָמְרָת. כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ וְתָלוּ אוֹתָהּ בַּחֶנֶק.
תלמוד ירושלמי סנהדרין
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. כָּל מִיתָה שֶׁהִיא לְמַטָּה מִמִּיתַת אָבִיהָ בִשְׂרֵיפָה. כְּשֶׁהִיא אֶצֶל אָבִיהָ עִם אָבִיהָ בִשְׂרֵיפָה וְעִם חָמִיהָ בִסְקִילָה. אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. עִם אָבִיהָ בִשְׂרֵיפָה עִם חָמִיהָ בִסְקִילָה. הִיא בִשְׂרֵיפָה וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה. הִיא בִשְׂרֵיפָה וְאֵין זוֹמְמֶיהָ בִּשְׂרֵיפָה. כְּיוֹצֵא בָהֶם בִּשְׂרֵיפָה הִיא וָהֵן בִּשְׂרֵיפָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בִּסְקִילָה הִיא וָהֵן בִּסְקִילָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּחֶנֶק הֵן בִּשְׂרֵיפָה וְהוּא בְּחֶנֶק.