וְשֶׂה־אַחַ֨ת מִן־הַצֹּ֤אן מִן־הַמָּאתַ֙יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִנְחָ֖ה וּלְעוֹלָ֣ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
תלמוד ירושלמי ערלה
תַּנֵּי פְּרוּסָה שֶׁלְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְרוּסוֹת שֶׁלְחוּלִין וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁלְחַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁלְחוּלִין לֹא יַעֲלוּ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר יַעֲלוּ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. וְשֶׂה אֶחָד מִן הַצֹֹּאן וּמִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֶה יִשְׂרָאֵל. מִדָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. וְקַשְׁיָא כְּתִיב מָאתַיִם וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מֵאָה. כְּתִיב חַיִים וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שְׁחוּטִין. מַה בֵין חַיִים לִשְׁחוּטִין. רִבִּי חִינְנָא אָמַר חַיִין עָשׂוּ אוֹתָן כְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּנוֹת.
תלמוד ירושלמי סוכה
הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. עָבַר וְהֵבִיא כָשֵׁר. תַּנָּה רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמַיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. שֶׁהַמַּיִם וְהַיַּיִן הַמְגוּלִין פְּסוּלִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַה טַעַם. וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל. מִדָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. עַד כְדוֹן מַיִם. יַיִן. אָמַר רִבִּי שׁוֹבְתַיי. הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים.
מנחות
(ששיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת) מקרב היכי קרבה (יחזקאל מה, טו) ממשקה ישראל מן המותר לישראל