עמוס ז:יד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי שביעית, תלמוד ירושלמי גיטין, ברכות ונדרים

תַּנֵּי תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ חַיָיב מִיתָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר לֹא מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלָּא שֶׁהוֹרוּ בִפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַעֲשֶׂה בְּתַלֲמִיד אֶחָד שֶׁהוֹרָה לִפְנֵי רִבִּי לִיעֶזֶר רַבּוֹ. אָמַר לְאִימָּא שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא שַׁבָּתוֹ. וְלֹא יָצָא שַׁבָּתוֹ עַד שֶׁמֵּת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי נָבִיא אַתָּה. אָמַר לָהֶן לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא כָךְ אֲנִי מְקוּבָּל שֶׁכָּל תַּלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָיב מִיתָה. תַּנֵּי אָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. וּמַה טַעַם וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵן מִבֵּית הַיְּשִׁימוֹת עַד אָבֵל הַשִּׁיטִּים וְכַמָּה הֵן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. כְּהָדָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִיָיה הֲוָה בְחֵפֶר וַהֲווֹן שְׁאָלִין לֵיהּ וְהוּא מוֹרֶה שְׁאָלִין לֵיהּ וְהוּא מוֹרֶה. אָמְרִין לֵיהּ וְלֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי שֶׁאָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. וְהָא רִבִּי מָנָא רַבָּךְ יְתִיב בְּצִיפּוֹרִין. אָמַר לוֹן יֵיתִי דְלָא יָדְעִית. מִן הַהִיא שַׁעְתָּא לָא אוֹרֵי.

תַּנֵּי. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ חַיָיב מִיתָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לֹא מֵת נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה לִפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַעֲשֶׂה בְּתַלֲמִיד אֶחָד שֶׁהוֹרָה לִפְנֵי רַבּוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לְאִימָּא שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ. אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁבָּתוֹ. וְלֹא יָצָאת שַׁבָּתוֹ עַד שֶׁמֵּת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי נָבִיא אַתָּה. אָמַר לָהֶן. לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי. אֶלָּא כָךְ אֲנִי מְקוּבָּל שֶׁכָּל תַּלְמִיד מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָיב מִיתָה. תַּנֵּי אָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. וּמַה טַעַם. וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵן מִבֵּית הַיְּשִׁימוֹת עַד אָבֵל הַשִּׁיטִּים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְכַמָּה הֵן. שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. כְּהָדָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה הֲוָה בְחֵפֶר. וַהֲווֹן שְׁאָלוֹן לֵיהּ וְהוּא מוֹרֶה. אָמְרִין לֵיהּ. וְלֹא כֵן אוּלְפָן רִבִּי שֶׁאָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. וְהָא רִבִּי מָנָא רַבָּךְ יְתִיב בְּצִיפּוֹרִין. אָמַר לוֹן יֵיתִי עָלַי דְלָא יָדְעִית. מִן הַהִיא שַׁעְתָּא לָא אוֹרֵי.

ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה אמרו לו וכי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות