תלמוד ירושלמי פסחים
מִכְוַת־אֵ֑שׁ. יָכוֹל מוֹרֶרֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְֽהָֽיְתָ֞ה מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה. [אִם מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה] יְכוֹל עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה צַלֱּקֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכְוַת־אֵ֑שׁ. הָא כֵיצַד. חָֽיְתָה לֹא חָֽיְתָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְמַטָּן צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָה֭ הִיא. עַד שֶׁתִּקְרוּם כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם. וָכָא הוּא אוֹמֵר הָכֵין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תַּמָּן צְלִי־אֵ֣שׁ. כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ. שִׁנָּה עָלָיו הַכָּתוּב לְעִיכּוּב. בְּרַם הָכָא וְֽהָֽיְתָ֞ה מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה. מִכָּל־ מָקוֹם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּמָא. תַּמָּן חוּקָּה תוֹרָה מְעַכֵּב. הָכָא מָה אִית לָךְ.