תלמוד על איוב 33:27

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וגו׳. סֵימָן זֶה יְהֵא בְיָדָךְ. כָּל־זְמַן שֶׁאַתְּ רַחֲמָן הַמָּקוֹם מְרַחֵם עָלֶיךָ. אֵינְךָ מְרַחֵם אֵין הַמָּקוֹם מְרַחֵם לָךְ. רַב אָמַר. אָדָם שֶׁסָּרַח לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא קִיבְּלוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּרַת בְּנֵי אָדָם וִיפַייְסֶנּוּ. דִּכְתִיב יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וגו׳. וְאִם עָשָׂה כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. פָּדָה מִשְּׁאוֹל נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשַּׁחַת וגו׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע. אֲבָל הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.

שְׁמוּאֵל אָמַר. הָהֵן דְּחָטָא עַל חַבְרֵיהּ צָרִיךְ מֵימַר לֵיהּ. סָֽרְחִית עֲלָךְ. וְאִין קַבְּלֵיהּ הָא טַבָּאוּת. וְאִין לָא. מֵייתֵי בְנֵי נַשׁ וּמְפַייִֵס לֵיהּ קּוֹמֵיהוֹן. הָדָא הוּא דִכְתִיב יָשֹׁ֤ר ׀ עַל־אֲנָשִׁ֗ים. יַעֲשֶׂה שׁוּרָה שֶׁלְאֲנָשִׁים. וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶעֱוֵ֗יתִי וְלֹא־שָׁ֥וָה לִֽי׃ אִם עוֹשֶׂה כֵן. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר פָּדָ֣ה נַ֭פְשׁוֹ מֵֽעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַת וְחַייָתוֹ בָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה׃ מִית. צָרִיךְ מְפַייְסָתֵיהּ עַל קִיבְרֵיהּ וּמֵימַר. סָֽרְחִית עֲלָךְ.