תלמוד על איוב 5:12

(ונהנה ממנה) [ונהנים ממנו] מאי תושיה תורה ולמה נקראה תושיה שמתשת כחו של אדם. [ד״א תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן] ד״א תושיה דברים של תוהו עולם משותת בהם (ד״א תושיה שדברים של תורה שתת עליהן שנאמר) [ת״ש] מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. בשלמא ללישנא בתרא ניחא דהיינו דכתיב לא תעשינה ידיהם מאי דמתחלי אלא ללישנא קמא קשיא (ולקמן) [ללישנא קמא] נמי לא קשיא משום דמחשבה מועלת אפילו לדברי תורה. ולמ״ד תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן קשיא מתרי סטרי דהא לא מתפרש הכי ובהכי קרא לא מנכר להך ודאי קשיא: לי עצה ותושיה הכי קאמר שר תורה לי עצה ותושיה ואמרה איהי אני בינה. ואי בעית אימא איהי דקאמרת אע״ג דלא קרוב. מעצי וידעי ההיא עצתא דילי היא ומשמיא היא דאסכים דעתייהו אבל גופי בינה ואע״ג דגוברין מנצחין לית גיבר אלא מאן דקאי בי. ונותנת לו מלכות חוקר דין דיני ממונות. רזי תורה דבר מתוך דבר כמעין מכוין דמחכם לא פסק. וכנהר המתגבר דכל יומא טעם חדש מתחדש לו. הוי צנוע דאע״ג דמחכם טפי ואינשי לא חכמין אשיטפיה לא תדונון בנזיפה. ומוחל על עלבונו שלא רודף ריבו. ומגדלתו ומרממתו:

אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לד"ת שנאמר (איוב ה, יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה