מקורות בתלמוד על בראשית 18:2

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. פָּרָא בַּסִילֵיוֹס אוֹ נוֹמוֹס אַוגְרַיפֹיס. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם גוֹזֵר גְּזֵירָה. רָצָה מְקַייְמָהּ. רָצוֹ אֲחֵרִים מְקַייְמִים אוֹתָהּ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא גוֹזֵר גְּזֵירָה וּמְקַייְמָהּ תְּחִילָּה. מַה טַעַם. וְשָֽׁמְר֣וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י אֲנִ֥י יְי. אֲנִי הוּא שֶׁשִּׁימַּרְתִּי מִצְוָתֶיהָ שֶׁלַּתּוֹרָה תְחִילָּה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כָּתוּב מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָֽדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְי אֲנִי הוּא שֶׁקִּײַמְתִּי עֲמִידַת זָקֵן תְּחִילָּה. אָמַר רִבּי סִימוֹן. כְּתִיב כִּי מִי גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם וגו׳. רִבִּי חָמָא בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חַד אָמַר. אֵי זוֹ אוּמָּה כְאוּמָּה הַזָֹּאת. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִין לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים. וּמְגַדֵּל זְקָנוֹ. שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיאַךְ דִּינוֹ יוֹצֵא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כֵן. אֶלָּא לוֹבְשִׁים לְבָנִים וּמִתְעַטְּפִין לְבָנִים וּמְגַלְּחִין זְקָנָם וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִים. יוֹדְעִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוךְּ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן נִיסִּים. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵי זוֹ אוּמָּה כְאוּמָּה הַזָֹּאת בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם הַשִּׁלְטוֹן אוֹמֵר. הַדִּין הַיּוֹם. וְהַלֵּיסְטֵיס אוֹמֵר. לְמָחָר הַדִּין. לְמִי שׁוֹמְעִין. לֹא לַשִּׁלְטוֹן. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. אָֽמְרוּ בֵית דִּין. הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת. הֶעֱמִידוּ בִימָה [יַעַמְדּוּ סֻנֵיגוֹרִין יַעַמְדּוּ קַטֵּיגוֹרִין. שֶׁאָֽמְרוּ בָנַי. הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה.] נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעָֽבְרָהּ לְמָחָר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת. הֶעֱבִירוּ בִימָה לְמָחָר. יַעַבְרוּ סֻנֵיגוֹרִין יַעַַבְרוּ קַטֵּיגוֹרִין. שֶׁנִּמְלְכוּ בָנַיי לְעָֽבְרָהּ לְמָחָר. מַה טָעַם. כִּ֤י חוֹק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹ֘הֵ֥י יַֽעֲקֹֽב. אִם אֵינוֹ חוֹק לִיִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֽב. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְשֶׁעָבַר אֶלֶּא מֽוֹעֲדֵ֣י יְי. מִיכָּן וָאֵילַךְ אֲשֶׁר־תִִּקְרְא֥וּ אוֹתָם. אָמַר רִבִּי אִילָא. אִם קְרִיתֶם אוֹתָם הֵם מוֹעֲדַיי. וְאִם לָאו אֵינָן מוֹעֲדַיי. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כָּתוּב רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה יְי אֱלֹהַיי נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ. לְשֶׁעָבַר רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ. מִיּכָּן וְהֵילַךְ נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוּרְלוֹגִין. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שׁוֹמֵרָה. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ טַבַּעַת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לְנַגָּר שֶׁהָיָה לוֹ כְלֵי נַגָּרוּת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָם לוֹ. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. לְרוֹפֵא שֶׁהָיָה לוֹ נַרְתִּיק שֶׁלְרְפוּאוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ מְסָרָהּ לוֹ.

רִבִּי מֵאִיר חֲמֵי אֲפִילוּ סָב עַם הָאָרֶץ וּמֵקִים לֵיהּ מִן קוֹמוֹי וְאָמַר לֹא מַגָּן מַאֲרִיךְ יָמִים. רִבִּי חֲנִינָא מָחֵי מָאן דְּלָא קָאִים מִקּוֹמוֹי וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ כִּי בָעִיתָה מְבַטְּלָה דְּאוֹרָיְתָא. אָמַר רִבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךְ אֲנִי י֙י. אֲנִי הוּא שֶׁקִייַמְתִּי עֲמִידַת זָקֵן תְּחִילָּה.

כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא היינו דכתיב (בראשית יח, ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא