תלמוד ירושלמי סנהדרין
הלכה: וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבּוֹץ כול׳. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן. קַל וָחוֹמֶר בִּדְבָרִים. מָה אִם נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לֹא לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה וְעַל יְדֵי שֶׁגָּֽרְמוּ לַצַּדִּיקִים לָדוּר עִם הָֽרְשָׁעִים אָֽמְרָה תוֹרָה שֶׁיִּשָּׂרֵפוּ. הַמִּתְכַּוֵּין לְהַטּוֹת אֶת חֲבֵירוֹ וּמַטֵּהוּ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹכִיחַ בַּדָּבָר בְּלוֹט שֶׁלֹּא יָשַׁב בִּסְדוֹם אֶלָּא מִפְּנֵי מָמוֹנוֹ אַף הוּא יָצָא וְיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ. הָדָא הִא דִכְתִיב מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה. דַּייֶךָ שֶׁאַתְּ מְמַלֵּט אֶת נַפְשֶׁךָ.