תלמוד ירושלמי פסחים
מְנַיִין לְאַרְבָּעָה כוֹסוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְנָייָה. כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאוּלוֹת. לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְי וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם וגו׳. וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וגו׳. וְהֽוֹצֵאתִ֣י. וְהִצַּלְתִּ֥י. וְגָֽאַלְתִּ֤י. וְלָֽקַחְתִּ֨י. רִבִּי יְהֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁלְּפַּרְעֹה. וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י. וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה. וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ. רִבִּי לֵוִי אָמַר. כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁלְפּוּרְעָנוּת שֶׁהקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַשְׁקוֹת אֶת אוּמּוֹת הָעוֹלָם. כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְי אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַֽחֵימָה וגו׳. כּֽוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְי. כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד־יְי. יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִ֝לְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃ מָהוּ מְנָ֣ת כּוֹסָֽם. רִבִּי אָבוּן אָמַר. דִּיפְּלֵי פּוֹטֵירִין. כְּדִיפְּלֵי פּוֹטֵירִין אַחַר הַמֶּרְחַץ. וּכְנֶגְדָּן עָתִיד הַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁלִּנְחָמָה. יְֽי מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י. דִּשַּׁנְ֭תָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּ֘וֹסִ֥י רְוָיָֽה׃ וְהָדֵין כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א תְּרֵיין.
חולין
והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים למה אחד ששתה בימי משה ואחד ששתה בימי פרעה נכה ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים