תלמוד על ירמיהו לא:7

ברייתא א״ר אחי ב״ר יאשיה כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה כל המפנה עצמו מן העבירה ולא עשאה אפילו ישראל הוא ראוי לעלות עולה ככהן גדול על גבי המזבח שנאמר וישלח את נערי בני ישראל [וגו׳] אבל מי ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עשאה ניזון מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו: [גמ׳] איבעיא להו עצל תנן או אצל תנן ת״ש ואל אצילי בני ישראל מאי משמע דהאי אצילי לישנא דנקויי הוא דכתיב ואצלתי מן הרוח: תניא עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורביה. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, מיתיבי יהי פיסת בר בארץ בראש הרים אמרו לא כעולם הזה עולם הבא העולם הזה יש צער לדרוך ולבצור העולם הבא הקב״ה מוציא רוח מאוצרותיו ונופפת עליהם ונושרות אותם בקרקע אדם יוצא לשדה מביא מלא פירותיה ממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ואי סלקא דעתד כדתניא פרנסה למה להו. ועוד כתיב הרה ויולדת יחדו עתידה אשה שתלד בכל יום ק״ו מתרנגולת אלא האי דקתני קודם תחיית המתים והתם לימות המשיח:

ר"ל רמי כתיב (ירמיהו לא, ח) בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב (ישעיהו לה, ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה הא כיצד עומדין במומן ומתרפאין