תלמוד על תהילים 141:2

תַּמָּן תַּנִּינָן תָּמִיד נִשְׁחַט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. עֶרֶב פְּסָחִים נִשְׁחַט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה בֵּין בְּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי הָכָא אַתְּ עֲבַד מִנְחָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְהָכָא אַתְּ עֲבַד מִנְחָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא הוּקְשָׁה תְּפִילַּת הַמִּנְחָה לְתָמִיד שֶׁל הָעַרְבָּיִם אֶלָּא לִקְטוֹרֶת. מַה טַעַם תִּכֹּן תְּפִילָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. צֵא שָׁעָה אַחַת לְעִיסּוּקוֹ וְאַתְּ עֲבַד מִנְחָה שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָא.