מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה עַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקֹ֣ד אוֹתָ֑ם כָּל־הַבָּא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א לַעֲבֹ֥ד עֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
תוספתא (ליברמן)
בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן למד חמש שנים, שנ' זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה, ולהלן הוא אומ' ומבן שלשים שנה, אם נאמ' מבן חמש ועשרים למה נאמ' מבן שלשים, ואם נאמ' מבן שלשים למה נאמ' מבן חמש ועשרים, אלא כל אותן שנים שבין חמש ועשרים עד בן שלשים היה למד, מיכן ואילך מקריבין אותו לעבודה. מיכן אמרו כל שאינו מראה סימן טוב במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו מראה, ר' יוסה אומ' שלש, שנ' ולגדלם שנים שלש.