וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל־דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו׃ (פ)
Tetapi raja bani Amon tidak mau mendengarkan perkataan yang disampaikan Yefta kepadanya.
צוארי שלל
ויאמר מלך בני עמון וכו' כי לקח ישראל את ארצי וכו' לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון וכו' ויירש ישראל את כל ארץ האמורי יושב הארץ ההיא וכו' ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל וכו' אפשר במ"ש בסנהדרין דף נ"ט דגוים לאו בני כבוש נינהו והק' הרב מהרי"ך מדאמרינן בגיטין דף ל"ח עמון ומואב טיהרו בסיחון ותי' דשאני עמון ומואב שלקח סיחון שכך גזר ה' כמ"ש בחולין דף ס' דאמר ה' ליתי סיחון וכו', ואפ' שזה טעם מלך בני עמון שהיה שואל דמכיון דארצם נחלת ה' וציוה לישראל שלא ליקח ארצם א"כ איך הותר להם ליקח ארצם שהיתה ביד סיחון הלא לא קנה סיחון דגוים לא בני כבוש נינהו וגזל היא בידו וארעא בחזקת מריה קמא וקאי באל תצר. והשיבו יפתח דשאני הכא שכך רצה הקב"ה ואמר ליתי סיחון וכו' וז"ש ויירש ישראל את כל ארץ האמורי דעמון ומואב טיהרו בסיחון ונקראת ארץ האמורי ויירש ישראל את כל ארץ האמורי יושב הארץ ההיא דייקא דדוקא הארץ ההיא דהיתה ברשות סיחון ונקראת ארץ האמורי ולא ארץ עמון ומואב. וכי תימא אי אמרת דגוים לאו בני כבוש נינהו איך טהרו בסיחון לז"א ועתה ה"א הוריש את האמורי מפני עמו ישראל דהוא א' ליתי סיחון וכו' ובכה"ג סיחון קנה ונקראת ארץ בני האמורי לפי שהיתה לקיחה ע"פ ה'. ועתה הטוב טוב אתה מבלק וכו' רמז לו שבלק הבין טעם זה ומשו"ה לא נלחם וכה היו דבריו עם בלעם כמו שפירשנו בעניותנו פ' וירא בלק בספרי הקטן ראש דוד דף קכ"ד ע"ד ע"ש:
רלב"ג
והנה לא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח ורצה על כל פנים להלחם בישראל אז נתחדשה ביפתח רוח גבורה מאת ה' ועבר על בני עמון במקום שהיו נאספים ונלחם בם והכה אותם מכה גדולה מאד כמו שזכר באופן שכבר נכנעו בני עמון מפני בני ישראל: