וַיַּשְׁכֵּ֨ם בַּבֹּ֜קֶר בַּיּ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֮ לָלֶכֶת֒ וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֗ה סְעָד־נָא֙ לְבָ֣בְךָ֔ וְהִֽתְמַהְמְה֖וּ עַד־נְט֣וֹת הַיּ֑וֹם וַיֹּאכְל֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃
Pada hari kelima, pagi-pagi benar ia bangun hendak pergi. Akan tetapi, ayah perempuan muda itu berkata, “Kuatkanlah dahulu hatimu, dan tinggallah kalian sampai matahari condong.” Lalu keduanya makan bersama.
גן נעול
(שופטים יט, ח) "והתמהמהו עד נטות היום". פירוש אחר שהחזיק בו חותנו ג' ימים גם ביום הרביעי כשרצה ללכת לדרכו הפציר בו שילן וגם הלילה ההוא אצלו. ואין הלוי נשמע לו. לכן ביום החמישי כשבקש ממנו עוד שיתעכב, וידע שלא ישמע לו עוד, אמר מיד בבקשה ממך אכול עמי טרם תלך, וידעתי שאחר הסעודה יהיה חום היום. ותתעכב פה עד נטות היום מפני סבת החום, לא ברצון לבך. כי ידעתי שאין לבך טוב עליך על העכבה הזאת, וכשינטו צללי ערב אז תלך לבטח דרכך. לא כדרך שאמר לו ביום הרביעי (שופטים יט, ה) "סעד לבך פת לחם ואחר תלכו". וכשעשה כן אמר לו (שם שם ו') "הואל נא ולין וייטב לבך". והיה זה הונאת דברים, ואם היה אומר כן ביום החמישי לא היה חתנו שומע לו. לכן אמר מיד שכוונתו היא שיאכלו תחלה, ואחר האכילה תתעכבו מסבת החום הגובר ואחר תלכו, ואיני משטה בכם כמו אתמול. ולפי שדבר על העכבה נגד רצון הלב ורק בעבור סבה, הזכיר לשון התמהמהות הנופל על עכבה מפני סבה. והנה אצל הסעודה הזכיר חתנו לבד, ואצל העכבה הזכיר שתיהן, להורות שהמשתה אשר הוא עושה אינו לכבוד בתו אלא לכבוד חתנו איש הלוי. ולהורות שהעכבה מפני סבה היא לשתיהן כי ברצון לבה אף היא רוצה לשוב עם בעלה, ועכבתה איזו שעות אצל אביה איננה רק מפני סבה שלא ברצון לבה. וגם בעכבה זו אין ענין של בושה, אלא כבוד הוא לאיש הלוי שיכבד את חותנו שכבדו, והבן.