דֶּֽרֶךְ־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חָנֵּֽנִי׃
Jauhkanlah jalan dusta dariku, dan karuniakanlah Taurat-Mu kepadaku.
גן נעול
מדברי הכלל שהנחנו תשכיל שכל לשון חכמה שנכתב בספרי הקדש תמיד הכונה על ענינים שיש בהן שתי דרכים במציאות, והן המנהגים התלוים בבחירת האדם שיש בכל דבר מהן שתי דרכים. וזה הפך מדברי ר' יצחק אברבנאל ז"ל שהבאנו בחדר הא'. וכבר בארנו בבית השני כל כתבי הקדש שנזכר בהם לשון חכמה בפירושים מספיקים, והוכחנו שכולם הולכים על דרך הכלל שיסדנו. והענין נפלא מאד. ועוד אודיעך שעל פי דברי הכלל הזה תבין משָׁלים ומליצות עמוקות שהשתמשו בהן המדברים ברוח הקדש. ועל דרך כלל תדע שבעבור היות בכל ענין של חכמה שתי דרכים, המשילו אותן לימין ולשמאל. כי יש לכל האדם ב' ידים להיות כלי מעשה. והאדם יוכל להשתמש באיזו מהן שירצה. אלא שהימנית נכבדת, ואליה נמשל דרך החכמה הטובה. ודרך הסכלות שכנגדה [נמשל] אל השמאלית. ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים טז, ח) "שויתי יי' וגו' כי מימיני בל אמוט". ויתבאר בספר "מעין גנים". וקהלת אמר (קהלת י, ב') "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו", ויתבאר בבית השני. ולא תמצא המליצה הזאת על הבינה והדעת בעבור שאין בעניניהן שתי דרכים כמבואר למעלה. וכן הניחו כתבי הקדש על החכמה לשונות "צדק וצדקה". ועל הנליזה ממנה לשונות "חטא וחטאה". והניחו על הבינה לשונות "ישר ומישרים". ועל הנליזה ממנה לשונות "עון ומעוות". והטעם לפי שיש בכל דבר חכמה ב' דרכים. והחכמה העליונה חקקה חקים צדיקים את הדרך אשר ילך בו האדם וכמו שצונו (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והנה יסודותיה צדיקים. ובלכת האדם בדרך שחקקה החכמה הולך בדרך הצדק. ואם הולך בדרך שכנגדה הרי הוא סר מן הדרך. ועל זה נופל לשון "חטא" כמו (שופטים כ, טז) "קולע וגו' אל השערה ולא יחטיא". פירוש לא יחטיא מדרך הנכון מנקודת קלעו אל נקודת השערה. וכן כל לשון "חטא". מה שאין כן בבינה ודעת שאין בענין מעניניהן רק דרך אחד, ואין דרך שני במציאות. והנלוז מן הדרך איננו הולך על דרך כלל, אלא הוא מקלקל הדרך האמתי עצמו. כי האומר שהשמים מרובעים קלקל המציאות עצמו במה שהוא נטבע עליו. ואין כן הסָר מדרך החכמה שמניח הענין כפי מה שהוא אלא שבוחר בדרך אחר. על דרך משל, החכמה תצוה "אכול מצה בפסח ואל תאכל חמץ". הנה הנלוז יאמר "אין רצוני באכילת המצה ואני אוכל חמץ". החכמה תצוה "התנהג בענוה נגד פלוני". ויאמר הנלוז "אני אתגאה", וכיוצא בזה. תמיד יניח דרך החכמה כמו שהוא, אלא שֶׁיַטֶה מעליו וילך בדרך ההפוך ממנו. לכן אין לשון "חטא" נופל אלא על דרכי החכמה ולא על עניני בינה ודעת. ונהפוך הוא בלשון "ישר" ו"עון" שנופלים לבד על עניני הבינה והדעת. כי המבין האמת אות [היא] שהלך במישרים על דרך הבינה ועל כן מצא נקודת האמת. ומי שאינו מבין האמת לא הישיר לכת אלא קלקל ועוות הדרך הנכונה, וְהָפַך הנכון. וכדרך המשל שכתבנו מן החושב שהשמים מרובעים. ולכן יתכן להניח על זה לשון עון ועוות. ועתה תבין למה השָׁב בתשובה יזכיר בודוייו החטא והעון, בעבור שחטא בדרכי החכמה, ועיות דרך הבינה. ועל זה באה המליצה (איוב לג, כז) "ויאמר חטאתי וישר העויתי". והדברים נעימים למבין, ועוד נדבר בזה. וכן כל לשון "שקר" הניחו על דרך הסכלות הנמצא במציאות, והוא המנגד לדרך החכמה שהיא אמת. וכל לשון "שוא" הניחו על הקלקול בדרך הבינה. כי השוא הוא על ענין דמיוני שאיננו מצוי במציאות. ודע שההולך בחכמה באחריתו יקבל רוח בינה ממרומים. כדרך (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם". ופקודי ה' הם דרכי החכמה, ועל זה באה המליצה (תהלים קיט, קד) "מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר". ומלת אתבונן בהתפעל יש בה הוראות עמוקות. וכתבנום בספר "מעין גנים" בדברינו על לשונות בינה ושכל. "ואתבונן" האמור בפסוק זה הוראתו אזכה לקבל רוח בינה ממרומים. וכל זה בזכות שלמדתי ושמרתי פקודיך שהן דרך אמת, דרכי החכמה. ולכן שנאתי כל ארח שקר שהוא דרך הסכלות. כי ההולכים בו יבערו ויכסלו. ועל כן נאמר "מפקודיך אתבונן". ואם היה הכוונה על ההתבוננות והחקירה להבין הפקודים היה ראוי לומר "בפקודיך אתבונן". כמו (דניאל ט, ב) "בינותי בספרים", (משלי ו, ו) "אבינה בבנים". והענין עמוק ונשען על הכללים שהקדמנו לשרש "בין" ולשרש "שכל". ופה אינני רק רומז רמיזות קצרות. ונאמר עוד (תהלים קיט, כט) "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני". וחקי התורה הן החכמה הגמורה כמו שיתבאר למטה במופתים ברורים. ובמקומותיהן יתפרשו בעז"ה כל הכתובים שנזכרו בהם אחת מן המליצות והלשונות שזכרנו, אז יתברר לכל כי יסודנו יסוד אמת, ושעליו תסובינה ותעמודנה המליצות והמשלים כולם. ובמקום הזה לא נזכיר רק אחת מהנה, ויתבאר בחלון הסמוך.
עקידת יצחק
ובאשר סיים לכלהו שבחי דמריה על הסדר הנאמר. רצוני כלל ופרט. התחיל בעקר השאלה ופרטיותיה ואמר הורני יי' דרכך וכו'. יבקש מלפניו ית' שיראהו התכלית הנכון וגם הוא ינחהו באורח מישור להגיעו אליו מבלי שיטה אל הימין או אל השמאל. והוא התכלית הטוב בלימוד. והישרה בהודיע המבוקש והדרכים המביאים אליו. והוא מה שיגיע מסגולת זה התכלית הנפלא כמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו וכו' (משלי ג׳:ו׳). כי הוא תועלת נפלא מסלק כמה ספקות כאשר יתבאר יפה בפרשת במדבר סיני שער ע"ב ב"ה. ולא סר מלהתפלל על שמירתו מהענינים המטעים או המטים האדם מהאמת והמביאים אל השקר. כי לזה אמר אל תתנני בנפש צרי כי קמו וכו'. חלילה שמלך הארץ יתירא מעידי שקר יעידו עליו עד חמס. אמנם האמת יורה דרכו שהוא נמשך אל מה שלמעלה ממנו. והוא שבבקשתו האמת והשגתו לא יעזבהו בידי המופתים האנושיים כי צוררים הם לו בנכליהם אשר נכלו לו בפחזותם ובשקריהם כמו שאמרנו והוא אמרו כי קמו בי עידי שקר וכו'. כדרך שאמר במקום אחר דרך שקר הסר ממני וכו' דרך אמונה בחרתי וכו' (תהילים קי״ט:כ״ט) אמר עידי שקר על משפטי הדמיון בדברים הכוזבים. ויפח חמס על הגזרות המופתיות המכזיבות האמת והחומסות אותו. כהשתברות ופריכת הרחים שהעמידו המכבדים וזולת זה זכרם הרב המורה פ' ע"ג ח"א. כי מזה המין יש בעקרי חכמתם דברים רבים מביאים לשרוש בענינים האלהיים בלי ספק. ולדעתי להלצה זו נמשכו החכמים ז"ל באומרם בגמרא סוכה (כ"ט.) על ד' דברים *בענין לקוי המאורות, אמר כי זה דבר טבעי אשר ידעוהו לפני בוא חכמי הטבע ע"פ חשבון הליכת השמש והירח, וע"כ דברי חז"ל על ד' דברים מאורות לוקין אינם ע"פ פשוטן על לקוי שמש וירח. כי אם ד"מ על ד' הסבות המחשיכות שכל החוקרים בענינים אלקיים כמו שמבאר והולך. מאורות לוקים [בענין לקוי המאורות, אמר כי זה דבר טבעי אשר ידעוהו לפני בוא חכמי הטבע ע"פ חשבון הליכת השמש והירח. וע"כ דברי חז"ל על ד' דברים מאורות לוקין אינם ע"פ פשוטן על לקוי שמש וירה. כי אם ד"מ על ד' הסבות המחשיכות שכל החוקרים בענינים אלקיים כמו שמבאר והולך.] על כותבי פלסתר ?) ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ועל קוצצי אילנות טובות. כי פשוטו הוא מבואר הביטול. ורש"י כתב שם בסמוך על מאמר הדומה לו אשר אזכרנו עוד. לא שמעתי טעם בדבר. ואמר זה לפי שפשוטו שקר מבואר. שהרי הלקיות הם מחוייבים שיחולו ברגע היום ההוא או הלילה היוצא על פי חשבון תנועות גלגלי המאורות הידוע משערי החכמה ההיא. ואינן נתלים בחטאת האדם וזכיותיו. ואין מתנאי התורני לקבל שקרים מפורסמים ולהעמיד דמיונות לקיים פשט דברי הנביאים או החכמים. וזה הענין בעצמו כתבו החכם אל"גזלי בתחלת ספר הפלת הפלוסופים עלמה שטענו על מאמר נמצא מפי מניח דת הישמעלים. וזה נוסחו. השמש והירח הם שני אותות מאותות האל יתב' שאינן לוקין רק בסבת מות אחר וחיותו. וכאשר תראו אותו גורו לכם והחזיקו בתפלה ובזכרון האל עד כאן: וכבר היה זה המאמר לסבה שאמרנו לשמצה בקמיהם. אמר זה לשונו. ומי שחשב שהויכוח בבטל את זה הוא מן האמונה כבר נשתגע באמונה ונחלש ענינו. לפי שאלו הענינים כבר עמדו עליהם המופתים ההנדסיים המספריים וכו'. ואמר מי שיפקפק בהם לומר שהוא כנגד התורה לא יפקפק רק בתורה. וההזק הנמשך לתורה במי שעיין בה שלא כדרכה יהיה רב מההזק הנמשך ממי שיטעון ויחלוק עליה כדרכה: והנה זה הוא כמי שיאמר שהאוהב המשכיל הוא טוב מהאוהב הכסיל עד כאן דבריו: ואנו צריכין לקבל האמת ממי שאמרו ולדעת שאין כוונת הדברים האלה למניחיהן כפשוטן. רק להורות בהם ענינים נכבדים ע"ד הרמז יושגו למעיינים בהם בדברים יש קצת יחס להם עם נגליהם: