וְלֹֽא־יִגְּשׁ֤וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כָּל־קָ֣דָשַׁ֔י אֶל־קָדְשֵׁ֖י הַקְּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
Mereka tidak boleh mendekat kepada-Ku untuk melayani Aku sebagai imam, dan tidak boleh mendekati segala benda kudus-Ku maupun benda-benda yang mahakudus. Mereka harus menanggung aib mereka dan akibat segala kekejian yang telah mereka lakukan.
אדרת אליהו
ופתלתל. זה עון ש״ד כמ״ש והם לדמם יארבו בערמימות כפולות ומכופלות כמו שחושב בפרשה ההיא ולפי שאחז״ל (יומא ל״ט ע״א) אדם מטמא א״ע מעט מטמאין אותו הרבה. בעה״ז מטמאין אותו בעה״ב. מלמטה מטמאין אותו מלמעלה. וזהו שחת פי' אם שחת מעט. מטמאין אותו הרבה. וזהו שחת לו. ר״ל כולו. לא בניו. פי' כיון שעשו עצמם לא בניו בעה״ז. מומם. פו' מום זה קבוע להם לעה״ב כמ״ש ביחזקאל יען אשר ישרתו וגו' ולא הגישו אלי לכהן ונשאו את כלמתם:
רש"י
אי נימא מכהנים - שאנסום מלכי ישראל לעשות כומרים לעבודת כוכבים וכתיב ולא יגשו אלי (עוד) לכהן לי (יחזקאל מ״ד:י״ג):
פרי מגדים
ע״ד רבים עמ״א מפני שהאדון ז״ל קיצר במובן כדרכו הטוב גם יש לי בכאן הרהורי דברים אמרתי אפרש שיחתי. הנה בבכורו׳ פ״ז מ״ז (מ״ה ב׳) אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה או״ב (פריך בזכרים מי נוהג וא״כ שחטה האשה ובנה קיבל דם וע׳ ריש חולין הלכות א״י אפשר שחיטה לאו עבודה כה״ג) ושנעבדה עבודה והמית האדם (כתב התי״ט י״ס דל״ג) דכהן שהמית אסור לנ״כ וכ״ש עבודה וה״ה מגלה עריות אלא דלא מצא לר״מ שיאמר פסולים יע״ש. הנה בפ״ט מה׳ ביאת מקדש הלכה ט״ו חשיב ח״י דברים י״ג מהם שאין מחללין דיעבד ולא חשיב רוצח דלכתחלה אשור כמו בנ״כ ש״מ לכאורה אף לכתחלה עובד וא״ל דיעבד כשר היה לו לחשוב ובאמת מקרא דישעיה א׳ ידיכם דמים מלאו אם נאמר כ״ש עבודה אפ״ה אפשר דלא חילל דיעבד ושאני עע״ז מקרא דיחזקאל מ״ד נאום ה׳ לא יגשו אלי הוי כד״ת כעין הלבשת ערומים דחשבו ד״ת כה אמר ה׳ ה״ה זה משא״כ ידיכם דמים מלאו ומש״ה הוי רק דרבנן וד״ק לא מחלל דיעבד וסמך אמ״ש פט״ו מהל׳ תפלה כהן רוצח לא ישא כפיו וזה דוחק ובשימשו בבית חוניו כתב הכ״מ דקנסא לא קנסינן דיעבד הא כל שיש ד״ק אפשר אף דיעבד מחולל עבודה (ונ״מ אי עלה ירד) ובהמית האדם י״ל דאיירי ע״פ ע״א או ע״פ בעלים כמ״ש הר״מ ז״ל הלכות איסורי מזבח פ״ב ה״ט ופ״ד הב״ג דכוותה בכהן ע״פ עצמו נושא כפיו דאין משים עצמו רשע כו׳ ובע״א אומר רצחת והוא מכחיש אין כלום ואם שותק כו׳ לכאורה כ״מ שהאמינה תורה ע״א כב׳ בשתיקת הבעלים ומפסל לעבודת ולנ״כ עכ״פ אלא די״ל דהאמינה תורה ע״א (באיסורין מקרא דוספרה לה ושחט בן הבקר כו׳) באין חזקה להיפך משא״כ כל ישראל בחזקת כשרות (עתוס׳ חולין י״א ב׳ ונוקמי בחזקת צדיקות כו׳) וא״כ שתיקת הבעלים רק כאודויי אודי ליה תו אין אדם משים עצמו רשע ונ״כ וכשר לעבודה ואי״ה בס׳ ש״ה יבואר זה באופן שיש לקיים הגירסא: