Chasidut su Deuteronomio 26:10

או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי י"י (דברים כו י). יש לתבונן דהנה עד כאן אמר הכל בלשון נסתר, (דברים כו ז) ונצעק אל י"י אלקי אבותינו וישמע את קולינו וירא, (דברים כו ח) ויוציאנו, (דברים כו ט) ויביאנו ויתן, וכעת מסיים בנוכח אשר נתת לי, והגם דכל הברכות הם בנוכח ונסתר, הם בהיפך מתחילה בנוכח ברוך אתה, ואחר כך בנסתר אשר קדשנו, או בברכת הנהנין בורא, או בברכת הודאה פוקח עורים מלביש ערומים, וכבר כתבו בעלי הקבלה כיד הש"י הטובה עליהם. וגם לפי פשט דברו בו, כי הש"י נגלה לנו מצד מעשיו ופעולותיו, ונסתר מצד עצמו כביכול, על כן כאשר אנחנו לוקחים בידינו איזה פרי מעשה הבורא שברא הן מצוה הן פרי, אנו מתחילין לברך בנוכח שאנחנו רואים בנגלה יכולתו ית', ותיכף נעתק בדברינו לנסתר, כי הוא בעצמו נעלם ונסתר מעין כל חי. אבל בכאן הענין בהיפך שהתחיל ואמר הכל בנסתר, ואחר כך סיים בנגלה. ולהבין כל זה נעורר עוד להתבונן תיבת ועת"ה דמיותר, דהיה די לשיאמר והנה הבאתי וכו'. ואחשבה לדעת דידוע דגלות מצרים היה עיקר גלות הדעת שלא היו יודעים את הש"י, והיו משוקעים בטומאת מצרים שהיו עובדין לטלה הבכור וראשית המזלות, וכל האומות היו משועבדים למצרים להיותם מושפעים מראשית המזלות, ויותר מזה לא היה נגלה לבאי עולם, כי גבוה מעל גבוה שומר המושל על כל מערכת השמים והטבעים ומשדדם כרצונו, על כן לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, כי אותו העבד מאיזה מזל היו מושפעים, על כן היה נתון תחת ממשלת בכור המזלות. והנה חלק ד' עמו בני ישראל בני בכורי ישראל וכן הארץ הקדושה, בחר לחלקו בלי שליטת שום שר, ומבראשית בחר לחלקו עדת ישורון ומכון לשבתם ארץ הקדושה, ואוירה מחכים בלי נטות לדעות הכוזבת, כי אין שם קליפה סובבת את הדעת דקדושה. והנה מאז היה העולם בתוהו ולא ידעו את י"י, והיו נוטים הכל לאמונת כוזבת למערכת השמים וכוכבי השמים וכסיליהם, עד שהאיר אזרח ממאפל והאיר את העולם כולו בכבודו במה שקרא בשם י"י לכל באי עולם, והחזיק אחריו הבן יקיר בן הנעקד, והבטיחם הש"י שמהם יצא חטר הגזע הק' אשר הם לחלק י"י, ויהיה יתד תקוע במקום נאמן ארץ מכל ארצות מקודשה, ועל ידם יתוודע לבאי עולם ממשלתו יתברך אשר הוא מושל על מערכת השמים ומנהיגם בכחו בטבע המוטבע בהם ומשדדם כרצונו. והנה נולד איש תם בני בכורי ישראל, ממנו יתד ממנו פינה לגזע הקדושה, ושלחו השם לראשית מלחמתו להודיע גבורותיו, כי הנה לבן היה גדול מאד מכל הגוים בחכמות המזלות והקליפות ויצא טבעו בכל העולם, ולא היה מי שיכול לעמוד לפניו, עם כל זה הכניעו יעקב אבינו והוא התחכם עליו, ורצה לאבדו מן העולם כאשר ראה שכוחו גדול בקדושה להכניע כל כתרין דמסאבותא ולא יכול לו, ואדרבה הוציא יעקב אבינו בלעו מפיו. וכאשר פעל כל זה באיש הפרטיי הלזה, הנה רד עם בניו לעגלה יפיפיה מצרים, אשר היו גדולים מכל האומות בחכמה להיות שריהם בכור המזלות, וקרה להם מקרה אביהם כמו שאביהם בהלחמו עם האדם הפרטי, היה מתחילה עבד ויעבוד ישראל באשה (הושע יב יג) ואחר כך עלה למעלה ראש, כן גם כן בניו עם י"י אלה היו עבדים לכללות האומה הגדולה מצרים, והיו משוקעים מאד בטומאתם עד כמעט שכחו את הדעת דקדושה אמונת אלקי עולם, ולא היה בעולם מי שידע את י"י, רק היו חושבים שאין למעלה מהמזלות, עד שהודיע הקב"ה גודל ממשלתו בשידוד מערכת השמים וכסיליהם, ונתוודע לכל באי עולם מלכותו יתברך, כד"א (שמות ו ז) וידעתם כי אני י"י, (שמות יד ד) וידעו וכו', (מלכים א' ח ס) למען דעת כל עמי הארץ כי י"י הוא האלקים אין עוד מלבדו, על כן עשה שפטים בכל אלקי מצרים שהוא הראשית והבכור שבמזלות, וצוה לשחוט את הטלה לשמו ית', והוציא את ישראל בנו בכורו ונטעם במקום המיוחד להם, ואז נתבסס העולם ונתוודע לעין כל יכולתו ית' בלי ספק, על כן צוה הוא ית' לקדש כל בכור וראשית לשמו ית', להודיע כי אין ראשית זולתו ית', וכל עניני ראשית שבעולם כולם מושפעים מראשון לראשונים. וזה שהתחיל המביא ראשית פרי לשמו התחיל בהתחלה ארמי אבד אבי, דהנה לבן בפרטיות היו ראשית בקליפה, ורצה לאבד את יעקב והיא המלחמה הראשונה, ואחר כך בכללות האומה וירד מצרימה, ואין מן הצורך להאריך המשכיל יתבונן: