Chasidut su Genesi 47:23

גַּם זֶה לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א, בִּבְחִינַת (בראשית מ״ז:כ״ג): הֵא לָכֶם זֶרַע. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה לֹא הוֹלִידוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַהֵ"א הַזֹּאת.

הָעִנְיָן הוּא כָּךְ, דְּיָדוּעַ הוּא שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לְמַעְלָה שֶׁנִּקְרָא אֶלְדָּד וּמֵידָד, שֶׁמִּשָּׁם הַשֶּׁפַע יוֹרֵד לָעוֹלָם. כִּי הַשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת א"ל, הֵם דָּד, וְהַשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת מ"י הֵם דָּד, (כ"ש בלק"ת להאר"י פ' בהעלותך). וְהַשֶּׁפַע נִקְרֵאת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ז:כ״ג): הֵא לָכֶם זֶרַע, וְנִשְׁלָם הַשֵּׁם אֱלֹקִים מִשָּׁלֵם.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב י): מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, יְשַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה. כִּי אִשָּׁה נִקְרֵאת רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־א ב): רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה הוּא מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר אוֹתָהּ לִבְחִינַת צֶדֶק, הַנִּקְרָא הֵא, וְשָׁם עִקָּר הַזֶּרַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מז): הֵא לָכֶם זֶרַע.

ועוד נראה השתוות חטא קרח ועדתו למעשה ראובן. כי הן יעקב שקבע דירתו באוהל רחל ואחר כך באוהל בלהה ודאי שהיה על פי הדיבור כי רחל היתה עקרת הבית. ובכולן לא נאמר אשת יעקב כי אם ברחל. ובלהה הנה היתה ניצוצי שורש נשמת רחל. וראיה ממה שמבואר בדברי קודש קדשים האר"י ז"ל שרחל היתה עקרה לפי שלא היה לה ה' בשמה. שכל האמהות כולן היה להן ה' בשמותיהן חוץ מרחל. וה' הוא סוד הזרע בסוד הכתוב (בראשית מ"ז, כ"ג) הא לכם זרע. ואך שניתקנה על ידי בלהה שיש לה ה' יתירה בשמה ולקחה היא ה' אחת, שעל כן אמרה רחל (שם ל', ג') ואבנה גם אנכי ממנה וכו' עיין שם. הרי שבלהה היה בה ניצוצי שורש נשמת רחל. ועל כן קבע יעקב אהלו אצלה כאשר ברחל, והכל על פי הדיבור היה. (והדברים עתיקין למעלה למעלה כנודע לחכמי לב). ואם ראובן היה מאמין זה שיעקב תוקע אהלו אצל בלהה על פי הדיבור שכן נצטוה, ודאי שלא היה מעורר על זה ולא היה מבלבל מיטתה. ואך שלא האמין כי מה' הוא וסבר שיעקב עושה כן מדעתו. וחילל על ידי זה השראת השכינה משם וגרם פגמים למעלה. שעל כן העלה עליו הכתוב כאילו שכבה לפי שנסתלק השראת השכינה מעליה כאילו היה בא עליה ח"ו וטימאה שלא היתה ראויה לשריית שכינה כן על ידי בלבולו. וכן ממש חטא קרח שלא האמין כי משה עושה הכל על פי ה' וסבר כי מדעתו עושה כן ורצה לבלבל עבודת אהרן הכהן בבית המקדש שהוא ממש חילול יצועי עלה היא השכינה שהיתה עולה תמיד לשכון בין בדי הארון, והבן. ולזה בני ראובן ממש וכאמור.

ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. צריך לדעת לשון אומרו התחת אלהים אנכי וגו' והיה לו לומר האלהים אנכי אשר מנע ממך וגו'. ואמנם לדברינו הנזכרים אשר רחל היתה מבקשת מאתו שתמות כי מאה מיתות וכו' ועל זה השיב לה התחת אלהים אנכי פירוש וכי אני במקום אלהים בחינת הדין להכניס עצמי להוריד הדין והרעה אל האדם, לא כן אנכי כי נודע מדת יעקב שמדתו מדת הרחמים, זה היתה התשובה על אמרה ואם אין מתה אנכי. ועל הראשון שאמרה הבה לי בנים שפירוש שיתפלל עליה עבור הריון השיב אשר מנע ממך פרי בטן כפירוש רש"י הלא ממך מנע ולא ממני ואיני יכול להתפלל עבור בנים כי יש לי. ולפי שאמרו חז"ל (פסחים סו:) כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ממשה וכו', ועל כן גם כאן כיון שנאמר ויחר אף יעקב בא קצת לכלל כעס השיב שלא כדרך החכמה להשיב על ראשון ראשון וגו' והוא השיב על האחרון בראשונה כנאמר. ומה שאמר לשון פרי בטן נראה על דרך אומרם ז"ל ברבקה (בראשית רבה ס"ג, ה') עיקר מטרון לא היה לה וכו', וגם כאן אמר שנמנע ממך גם הפרי של הבטן הוא העיקר מטרון שבו הוא הריון הולד. או יאמר פרי בטן על דרך שכתבנו למעלה שמניעת רחל בבנים היה מפני שלא היה לה ה"א בשמה שהיא מזל בנים בסוד הכתוב (בראשית מ"ז, כ"ג) הא לכם זרע כנודע מדברי מרן האר"י ז"ל, וזה הוא הפרי בטן דבר שעל ידו יתהוה בנים בבטן האם. ועל כן,

וזה אומרם ז"ל (פסחים פ"ז:) ד' קנינים קנה הקב"ה וכו' עד ישראל קנין אחד שנאמר (שמות ט"ו, ט"ז) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית וכו', כי זה הוא הקניה שקנה הקב"ה את עמו ישראל להיות עבדי ה' לעבוד עבודתו לראות תמיד ליחד שמו הגדול והקדוש בבחינה זו שהוא אחד ועל ידי זה יתיחדו מתתא לעילא ומעילא לתתא שהקב"ה ישפיע לעולמו כל מיני טובות וברכות וזה עיקר תענוגו ושעשועו בעולמו כשמיטיב עם בריותיו על ידי הטבת מעשיהם ומיחדים שמו הקדוש. וזה אומרו דזבין אבא בתרי זוזי שקנה אבינו אותנו בשני היחודים הללו שתמיד ניחד שמו הקדוש בבחינת זוזי והוא ייטיב לנו תמיד על ידי זה כרוב טובו, וכל הקליפות הנזכרים כולם אכלו לגדיא צאן קדשים ישראל עמו בכל פה. ועתה בלילה הזו בעת היחוד השלם כולם נכנעין בטילין ומבוטלין, ומי החסדים כבה לאש של גיהנם אשר בתוך עמקי הקליפות ההם כי גם השור בחינת הדין שתה ממים הלז ונעשה שור תם ומתמם עם תמימים אלו ישראל והשמאל נכלל ונמתק בימין ונעשה ברמז ו"ו כפולה הימין והשמאל שוין מיחדים באחד ועל כן מים שני פעמים מ"ה כי נעשו שניהם בבחינת הרחמים, ונעשה תמים תהיה עם ה' אלהיך פירוש בעת שהוא בחינת תמים תם מים אז ה' אלהיך שאלהים נעשה בבחינת הוי"ה הרחמים ומצטרף בשלושה צירופים אחרים כידוע, כי אלהים שבבינה נעשה ממנו בעת המיתוק מי אלה כי אלה קשה הוא כמאמר חז"ל (בבא בתרא פ"ח:) אל קשה ואלה קשה מאל וכו' עד כאן. כי אלה רומז על ו' קצוות ששה פעמים ששה מספר אלה בלי הרמת ראש ומוחין, והם בחינת הדינין. ואך "מי" הוא הממתיק את אלה כי מי הוא סוד הבינה ששם המתקת הדינים בשורשן כי שם רחמים פשוטים למאוד, ועל זה אמר הכתוב (ישעיה מ', כ"ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כלומר בחינת מי הוא המבריא ומרפא את האלה להמתיקו להכלל ברחמים, ואלהים שבגבורת זעיר אנפין נצטרף בבחינת אל"י מ"ה כי נמשך החסד והטוב ממקור העליון הנרמז בבחינת היו"ד דרך צינור ההשפעה הנרמז בשם מ"ה אל, אל שהוא קשה כנזכר ונמתק ונעשה רחמים, ואלהים שבמלכות שנקראת גם כן אלהים נצטרף לתיבת לי מאה כי מאה הוא היחוד השלם שנכללו כל העשר ספירות זה בזה ונעשה כל אחת כללות כולם, עד שמלכות שבמלכות נעשה בבחינת מאה והוא המיתוק הגמור. וגם מאה הוא מספר מ"ו סוד מילוי ע"ב סוד מקור החסד, והמלכות נקראת לי בסוד לי לשמי או הרי את מקודשת לי, ועל כן לי מאה הוא סוד המיתוק. וגם כי אלהים יורה כסדר זה אל ה' ים, כי נודע שהמלכות היא בסוד הדל"ת כי הוא בבחינת הדל דלית לה מגרמה וכו' וכשהיא נתמלאת מהבריכה עליונה בסוד החסדים המתפשטין ממקום העליון שהוא יו"ד אז נכנס בחינת יו"ד אל הדל"ת ונעשים ה' בסוד (בראשית מ"ז, כ"ג) הא לכם זרע שנתמלאה בזרע זרוע על פני השדה וצומחת ומגדלת ונותנת זרע לזורע ולחם לאוכל ואז נעשית בסוד הים כי כל הנחלים הולכים אל הים. נחל הוא ראשי תיבות נ'צר ח'סד ל'אלפים ונתמלאת בחסדים טובים, וזה אל ה' ים כי אל רומז גם לחסד בסוד (תהלים נ"ב, ג') חסד אל וגו' ומכח השפעת החסדים מאל אליה נעשית ה' דל"ת יו"ד ואחר כך נתמלאת על כל גדותיה ונעשית בסוד הים שכל הנחלים הולכים אליה ומנהגת עולמה במדת הרחמים (ועיין בדברי מרן הקדוש האר"י זצוק"ל בספר עץ החיים בפרק שלישי משער הכללים איך אשר בסגנון זה מתחלק אלהים שבבינה להשלים לרי"ו, וכאמה כן בתה להיות כן גם במלכות והכל מרומז במאי דקמן בפסוק וארא אל אברהם וגו' באל שדי כמו שכתב בסוף פרק הנזכר.

וּמַצָּה הִיא בְּהֵא, זֶה בְּחִינַת ה' מוֹצָאוֹת הַפֶּה, בְּחִינַת כֹּחַ הַדִּבְּרִי כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית מ״ז:כ״ג): הֵא לָכֶם זֶרַע, בְּחִינַת (הושע י׳:י״ב): זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, בְּחִינַת: מַעֲשֶׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם כַּנַּ"ל:

הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכיהו וארביהו (ישעיה נא ב). על דרך האלשיך כי אתם בן הא הא כי הא לכם זרע (בראשית מז כג), ר"ל על ידי שנתן הא לאברהם ושרה העמידו תולדות והבן, ושמא תאמר לפי זה למה מותר לקרא שרי ולא אברם וכן יעקב, והתירוץ כי אחד קראתיו, ר"ל שם אחד וארביהו, מה שאין כן ביעקב שיש לו שני שמות, ואף שבשרה גם כן שם אחד, מכל מקום לא הרביתי רק אדרבה פיחתו, לכך לא הוי גנאי אם קורא שרי, והבן כי נכון הוא בס"ד.

עשר תעשר את כל תבואות זרעיך היוצא השדה שנה שנה (דברים יד כב). נראה לפרש ברמז הפסוק על פי מה שנאמר באברהם (בראשית יד כ) ויתן לו מעשר מכ"ל, ר"ל המעשר מתיבת כ"ל היא ה' שניתוספה לאברהם, ומזה באה לו הזרע בסוד הכתוב (בראשית מז כג) ה"א לכם זרע, (וזהו אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד (קה"ר פ"ה ו)), כי ה"א אחרונה הוא מלכות שמים שמקבלת השפע מכל הספירות, ומשם באה הזרע לישראל, (והבן דייקא המעשר מכ"ל, כי כ"ל הוא יסוד המשפיע לסוד העשירית), כי היא מקור נשמות ישראל אם הבנים, כמ"ש רש"י שיש חדר ששמו גו"ף, וכן קראוהו בזוהר הק' (ח"ד קע"ד ע"א) גופ"א קדישא, וזהו עד שיכלו הנשמות שבגו"ף (יבמות ס"ב ע"א). וזהו עשר תעשר את כ"ל, ר"ל תעשר את תיבת כ"ל (שהוא יסוד המשפיע להכלה, דהיינו ה' תבואת זרעיך, כי משם תבא לך הזרע בכוונה הזאת, היוצא השדה שנה שנה, ר"ל יוצא לחקל תפוחין קדישין שנ"ה שנ"ה, דרך כל הספירות (כי ספירה, בגימטריא שנ"ה), עד בא זרעיך להשדה אשר ברכו ה' חקל תפוחין, והבן:

הא לכם זרע ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לאכלה כו' (בראשית מז, כד). עיין רש"י שמקשה הלא יוסף פתר החלום על שבע שני הרעב. ונראה, דהנה זריעה היה רק שאם אמר יוסף שיתן זרע אזי היה נותן זרע ובאם לאו לא היה נותן זרע ועיין ברש"י אם אמר על התבואה שירקבו כו'. והנה באמת המצריים הכינו לעצמם לאכול שלא יהיה עליהם הרעב רק שהיה הכל על פי דיבורו של יוסף הצדיק וגזר על התבואה שירקבו שיהיה עליהם גם כן הרעב ונמצא היה הרעב על המצריים על פי דיבורו של יוסף הצדיק כאשר גזר יוסף כן היה. ובזה מתורץ למה לא העמיד יוסף פקידים ליתן לפרעה כל אחד החומש כאשר העמיד בתחילה, כי באמת הרעב היה על המצריים בגזירת יוסף הצדיק ובשנה הזה לא גזר עליהם ובתנאי זה לא גזר עליהם באם שיתנו לפרעה החומש ונמצא המצריים בעצמם היו נותנים לפרעה החומש כי אלו לא היו נותנים החומש בשלימות לא היה להם תבואה כנ"ל, כי יוסף הצדיק על תנאי זה לא גזר עליהם הרעב כשיתנו לפרעה החומש ומי שיחסור מהחומש גרעין אחד אזי חל עליו גזירת יוסף הצדיק לרעב. ולפי זה מתורץ קושית רש"י הלא יוסף פתר החלום על שבע שני הרעב. ובזה מתורץ, כי באמת על המצריים היה הרעב כגזירת יוסף הצדיק ונמצא גם עתה אלו החמשה שנים אף על פי שהיו זורעים היה תולים בגזירת יוסף הצדיק:

אחות לנו קטנה ושדים אין לה (שיר השירים ח ח), במדרש (ב"ר פל"ט ג') דרש על אברהם (מח), "בדרך (נ"ל צ"ל "ובדרך) הפשט (מט) על שרה, שהיא קטנה (נ) אצל נחור (צ"ל הרן) אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא כט), (נא) הרי שמלכה היתה גדולה מיסכה, ולקח אברהם הגדול ליסכה הקטנה, מזה למדו (מגילה י"ד ע"א) שהיתה סוכה ברוח הקודש (נב) על שלקחה קטנה, ושדים אין לה אפילו עיקר ולד אין לה (ב"ר פמ"ז ב'), גם שדים צומקות כדרך עקרה וטומטמין, (נד) וברוח הקודש סכה שיהיה לה ולד, לכן לקחה אברהם. גם טעם ותהי שרי עקרה (בראשית יא ל) (נה), ר"ל עבור שנקראת "שרי ביו"ד, שהוא אות של עולם הזה שנברא ביו"ד (מנחות כ"ט ע"ב), "ולכן "היתה "בזה "העולם, "רק "אין "לה "ולד (נ"ל שר"ל ולכן רק בזה העולם אין לה ולד) מלמטה, אבל למעלה נשמות (נו) של הצדיקים יש לה. זה שאמר הכתוב "אחות "לנו "קטנה, ר"ל עבור אות יו"ד שהיא קטנה מכל האותיות (נז), עבור זה ושדים אין היתה יכולה להוליד בנים לזה העולם, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, ר"ל שיתן לה (הקב"ה) עיקר (נח) מטרון שהיא אות ה' (נט), וקרי כאן ביום שידובר בה', ודרשו רז"ל (תנחומא בהר סי' ג') "ורות דבקה בה' (רות א יד), ונתגיירה לקיים (סא) תורה, ז"ש (שיר השירים ב יב) (סב) הנצנים נראו "בארץ, שהולידו זרע בשעה שקול "התור (סג) נשמע בארצנו היא אות ה', בהגיע תור (סד) אסתר בת אביחיל (אסתר ב טו), כי אבא (סה) יסד ברתא (זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), י"י בחכמה יסד (סו) "ארץ (משלי ג יט), אז נקרא אברהם אב (סז) המון (בראשית יז ה), ואברם נקרא אברהם בה' נשלם בו (צ"ל של מ"ה). ז"ש (סח) ד' אלקים "מה תתן לי (בראשית טו ב), ר"ל שם של "מה תתן, והטעם שאני מבקש שם של מ"ה (סט), "מה "יעשה "לי "אדם (תהלים קיח ו), ר"ל שם של מ"ה, הוא שם של "אדם (ישעיה מד יג) "תפארת (ע) אדם לשבת "בית, (ואנכי הלך ערירי ובן (עא) משק "ביתי וכו'), אות ה' שיתנו לו לאברהם, בזה יהיה לו ה' ויהיה לו מ"ם ה"א לכם זרע (בראשית מז כג), (נ"ל שצ"ל בזה יהיה לו לאברהם מ"ה), והא' הוא סוד הא' לכם זרע, (עב) תולדות (עג) שמים וארץ בהבראם (בראשית ב ד) (עד) באברהם (ב"ר פי"ב ט'), ז"ש מ"ה (עה) נעשה לאחותינו, אין לה (נ"ל שצ"ל "ושדים אין לה) (עו) את ה' הם שדים, בסוד א"ל ד"ד ומ"י ד"ד (במדבר יא כו), (עז) שם של אלקים (עח) נחלק לב' דדים, אל מימין, מי משמאל, ה באמצע:

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. צריך להבין אומרו זאת הפעם וכבר דרשו חז"ל בזה. והנראה דהנה יש אהבה ואחוה ודביקות בין איש לאחיו או לאחותו וכמו כן יש אהבה ודביקות בין איש לאשתו והחילוק ביניהם אח ואחיו אינם מתפרשין זה מזה לעולם ותמיד דביקין זה בזה כי נולדו כך בטבע מאב אחד או מאם אחת ועל כן נקרא אח ואחות כי הוא לשון חיבור ודביקות כמו מְאָחִין הנאמר בתפירה (מועד קטן כ"ו.) ולא כן באיש ואשה שדביקתן הוא רק לפעמים. וזה אמר הכתוב ויאמר האדם זאת הפעם וגו'. כי לכאורה לפי חיבור איש לאשתו עד שאמר הכתוב והיו לבשר אחד מהראוי היה שתקרא בשם אחות להורות על יותר דביקות, ואך אמר האדם הנה זאת הפעם כלומר הנה הוא רק לפעמים ואין זה חיבור ודיבוק תדירי, אשר על כן לא שייך לקרותה בלשון אח ואחות והיה ראוי לקרותה בשם אחר לגמרי ואך על כל פנים הנה הוא עצם מעצמי ובשר מבשרי ועבור זה לא שייך לקרותה בשם אחר גם כן. ולזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת הוסב שמה על שמו ואך לא ממש כמוהו כי הנה זה בא לפרקים ולכן שנהו ולכן לקח יו"ד לעצמו בשמו על שם הטיפה הקדושה וה"א בשמה כי שורש הבנים בה"א בסוד הכתוב (בראשית מ"ז, כ"ג) ה"א לכם זרע. ועיקר השם שהוא אש, ואש בשניהם, ורק מה שמתפרשין לפעמים שינה שמה משמו קצת. ונודע סוד הה"א שהוא דל"ת יו"ד וקודם שמקבלת היו"ד נקראת דלה ועניה דלית לה מגרמה כלום וכשמקבלת היו"ד סוד הטיפה הקדושה נקראת ה"א. ולכן הוא ביו"ד והיא בה"א.

ותאמר הנה אמתי בלהה וכו' ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג). צריך להבין דשרה אמרה לאברהם ואולי אבנה ממנה (בראשית טז ב) דמשמע בספק, ורחל אמרה בלשון ודאי ואבנה. גם לשון "גם שאמרה רחל צריך להבין, ודברי רש"י ז"ל ידועים בדרך דרש דקאי אשרה, ודבריו דברי א' חיים שקבלו חז"ל (ב"ר פע"א ז') ברוח הקודש, אבל אינו מפורש הענין בכתוב. גם צריך להתבונן עוד שינוי אחת, דהנה שרה אמרה בא נא אל שפחתי וכו' ולא הזכירה שמה, ורחל אמרה הנה אמתי "בלהה וכו'. והנראה דהנה כתבו חז"ל המקובלים דעיקר הריון ועיבור גורם אות הה"א, שהוא עיקר מטרון (מטרוניתא), בסוד הכתוב (בראשית מז כג) "הא להם זרע. והנה שרה גם כן כל זמן שהיתה שמה שרי, לא היה לה עיקר מטרון, עד שגלף לה הקב"ה עיקר מטרון (ב"ר פמ"ז ב') הוא סוד הה"א. והנה הגר היה ה"א בשמה, והנה משום הכי רצתה שרה ליתן אותה בחיק אברהם, אפשר שתבנה מהה"א שלה, אבל היה הדבר מסופק אצלה כי אפשר שלא יספיק הה"א, רק שתבנה הגר בעצמה, על כן תלתה הדבר בספק אולי אבנה ממנה, כי באפשרי שתספיק הה"א גם לי, ואפשר לא תספיק רק לעצמה. והנה רחל גם כן לא היתה בשמה אות הה"א, אמרה הענין בלשון ודאי, כי "בבלהה ב' ההין ובודאי יספיק לשתיהן. וזה שהזכירה שמה "בלהה, ואמרה בלשון ודאי "ואבנה בודאי, ואמרה לשון ג"ם, דהיינו שתפקד בלהה בעצמה, וגם אנכי ממנה, נ"ל. ובזה יובן עוד דקדוק אחד, דשרה לא אמרה ותלד על ברכי, ורחל אמרה ותלד על ברכי. ולפי מ"ש ניחא דשרה לא היתה כוונתה שתלד הגר, כיון שלא היה בה רק ה' אחת ותועיל לאשה אחת, יותר היתה חפיצה שלא תלד הגר, ותועיל הה"א לה בלבד, מה שאין כן רחל "בבלהה אדרבה יותר בקשה שתוליד "בלהה ותתראה פעולת הה"א, ובודאי גם לה יהיה תועלת בה"א השניה. ובזה תבין ששרה כיון שראתה הריון הגר הכניסה בה עין הרע (ב"ר פמ"ה ה'), ולמה כזאת הלא היא בעצמה נתנתה בחיק אברהם. ולפי מ"ש ניחא שהנתינה הזאת לא היתה עיקר כוונתה שתלד הגר, רק שתועיל הה"א לה לעצמה, כיון שהיא שפחתה כגופה דמי שמשועבדת לה, על כן כיון שהרתה הגר בעצמה לא הוטב בעיני שרה, מה שאין כן רחל אדרבה שמחה מאד בלידת הבן, כיון שראתה פעולת הה"א האחת, בודאי תראה לה לברכה פעולת הה"א השניה. ובזה תבין מאמרה שאמרה דנני אלקים וכו' "ויתן לי בן (בראשית ל ו), דויתן משמע לשון עתיד, ולפי משפט הלשון היה לו לומר ונתן לי בן, (וידעתי גם ידעתי דלפי הפשוט י"ל בדקדוק הנקודה, כמו ויתן אברהם את כל וכו' (בראשית כה ה). אך אף על פי כן אינה דומה, כי שם הת' בצירי ואינה סמוכה, ובכאן סמוכה במקף והבן). אך לפי מ"ש שפיר יתפרש "ויתן לשון עתיד, שאמרה שבודאי יתן השי"ת גם לי בעצמי בן, כיון שאני רואה פעולת הה"א, גם הה"א השניה תעשה פעולתה והבן. ובזה תבין גם כן בלידת הבן הב' שאמרה נפתולי אלקים וכו' (בראשית ל ח), עייין בדברי המפורשים שהלשון הזה אין לו גיזרה. וגם איזה התחברות היה לה עדיין עם אחותה. גם היה לו לומר נפתולי מאלקים נפתלתי וכו', אך אלקים הכוונה על המטרוניתא בחינת הה"א שלא היה לה, ואמרה בעת נתחברתי חיבור אלקים, דהיינו הה"א עם אחותי, או הכוונה על לאה, או ביותר יתפרש הכוונה על "בלהה שהיא גם כן אחותה כנודע מרז"ל (ב"ר פע"ד י"ג), ונתחברה עמה בההי"ן שלה, והבן. ובזה תבין גם כן שאצל לאה נאמר (בראשית כט כד) ויתן לבן וכו' ללאה בתו שפחה, וברחל נאמר (בראשית כט כט) ויתן לבן וכו' את "בלהה שפחתו לה לשפחה. תבין השינויין שהודיע אותנו מפלאות תמים דעים איך המסבב סיבות היסב הדבר שניתן לרחל את "בלהה לה לשפחה, היא היא המכוונת לה לתועלת מאז היותה להיות לה לישועה בב' ההי"ן שבשמה, על כן משמיענו אחר כך בתורה שלא נאמר בזלפה ותהר (בראשית ל י), להיות שהיתה בחורה והיתה נתינת השפחות שלא כסדר וכמשפט רק הגדולה לקטנה, אך הוא מפלאות תמים דעים, והבן:

או יאמר וארבה אות"ך. האות שלך היינו הה"א שאוסיף לך שמשם סוד הזרע, בסוד הכתוב (בראשית מז כג) ה"א לכם זרע, ונכתב מלא להתחברות ו' בה' וימלאו פני תבל תנובה:

(נט) כי "עיקר "מטרון הוא עיקר התולדה לנקבה, ועל זה מרמז אות ה' המורה על נקבה כידוע, והוא סוד הכתוב (בראשית מז כג) ה"א לכם זרע, מאות ה' באה הזרע, כי הוא סוד התולדה:

וברכתי אותה (בראשית יז טז). משמעותו שכבר ברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, המשמעות שנתתי כבר. אך לפי מה דידוע מרז"ל (ב"ר פמ"ז ב') שגם עיקר מטרון לא היה לה, וכיון שמסר לה הש"י סוד הה"א, שהוא סוד ה"א לכם זרע (בראשית מז כג) סוד התולדה, גלף לה בדיבור זה הש"י עיקר מטרון. וז"ש כבר ברכתי אותה בעיקר מטרון שהיא ברכת התולדה, וגם נתתי ממנה כבר לך בן, כי כן נגזר לפני מאז ששרה יולדת לך בן ולא שרי, כיון שנקראת שמה שר"ה, הרי כבר נתתי מאז וברכתיה בהנקת שדים כמו שפירש רש"י. וז"ש לדעתי והיתה לגוים, מאותה הברכה יהיה גם לגוים, שהניקה בדדיה את בני הגוים שהביאו בניהם כמו שאמרו רז"ל (ב"מ פ"ז ע"א):