Chasidut su Isaia 62:3

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (ישעיהו ס״ב:ג׳): וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה'. פֵּרוּשׁ: עַל־יְדֵי יַד ה', עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, שֶׁנִּתְעוֹרֵר יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם. כִּי עַל־יְדֵי עַכּוּ"ם פּוֹגֵם בְּתִפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מד): כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת. כְּשֶׁמְּתַקֵּן הִרְהוּרָיו, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, שֶׁנִּתְעַטֵּר תִּפְאֶרֶת בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ (שיר השירים ג׳:י״א):

וזהו צחות לשון הש"ס הנ"ל, דברים העומדים ברומו של עולם זו תפלה, כי השכינה נקרא תפלה כמ"ש (תהלים קט, ד) ואני תפלה, ועל ידי תפלת בני אדם עולה השכינה, שנקרא עולם, בסוד מיין נוקבין, בסוד עטרת תפארת (ישעיה סב, ג), שהוא כתר בראש אלקי הצבאות, ועומדת ברומו של עולם - בינה דייקא, בסוד מן העולם ועד העולם (נחמיה ט ה, תהלים קו מח), והיינו כשהתפלה בכונת הלב, שהוא בינה שנקרא לב, כמ"ש בתיקונים (הקדמה יז.) בינה מליבא ובה הלב מבין וכו', ואז נכללת ה' תתאה, שנקרא תפלה, בסוד ה' עילאה שנקרא בינה, כמו שביאר מורי זלה"ה בלומד ואינו מבין הוא מלכות לבד, ובלומד ומבין מקשר מלכות אל הבינה, ודברי פי חכם חן. והנה מקשר התפלה, ה' תתאה על ידי כוונת הלב אל ה' עלאה בינה, ומזה התפלה שהוא בינה נעשה כתר לזעיר אנפין, והבן. והיינו על ידי תואר אדם אנשי הצורה והנשמה, מה שאין כן תואר בני אדם מזלזלין אותה, שהם אנשי החומר, דנחית דרגא מתואר אדם שהוא הנשמה (ולגאו) [מלגאו] נקרא אדם, כמ"ש בזהר (ח"א כ:), ואנשי החומר בני אדם מזלזלין בה, שאינם מתפללין בכונת הלב.

[ויעש אלקים א"ת וכו' וא"ת המאור הקטן וכו' וא"ת הכוכבים (בראשית א טז). להבין האתי"ן לרבות. וגם על פי פשט הכתוב להבין אומרו מאורות הגדולים, ואחר כך גדו"ל וקט"ן שם הוא, (ומאמר רז"ל חכמי האמת ידוע אשר קבלו ברוח קדשם ומיניה לא תזוע, ואף על פי כן רשות לדרוש בזה והתורה כפטיש יפוצץ סלע). ויראה לי על פי מה דידוע דחמה ולבנה בעולם הזה הם מרמזים לבחינת זעיר ונוקב' באצילות הקודש, ונשתלשלו הדברים מעולם ועד עולם שמ"ש ויר"ח חמ"ה ולבנ"ה חר"ס וסה"ר, ידוע למשכילים. ולפי זה יש לפרש ויע"ש אלקים א"ת, (ר"ל ע"ם) שני המאורות הגדולי"ם, (ר"ל זעיר ונוקב' שבעולם הנאצלים נקראים שניהם גדולים והבן), את המאור הגדול ואת המאור הקטן שבעולם הזה, ר"ל על ידי השתלשלות מעולם העליון (בסוד אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) עטר"ת תפאר"ת ביד ה' (שם ישעיה סב ג)), נברא בעולם הזה מאור גדול וקטן, והבן או יאמר שכל הפסוק מדבר מעולם העליון כנודע בכל מעשה בראשית, והוא על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"ב קי"ח ע"ב) אית מלאכין דקוב"ה, ואית מלאכין דשכינתא, בסוד ומקבלין דין מן דין (עיין תיקו"ז מד פ"ב ע"ב). ולזה ירצה בכאן ויע"ש אלקים, (ר"ל שעשה המאציל אלקים, הם המלאכים הנקראים גם כן אלקים (זוהר ח"א ט' ע"ב), ואל תתמה על החפץ שלפי זה נעשה ח"ו מן קודש חול, כי באמת קדיש הוא לעלם ולעלמי עלמיא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואף על פי כן רשות נתונה לכל ישראל לדרוש ולחקור ברמיזות התורה), א"ת (ר"ל ע"ם) שני המאורו"ת הגדולים (ר"ל זעיר ונוקב', על ידי היחוד של המאורות נתהוו המלאכים וחדתין נבוט לצפרין כנודע), א"ת המאור הגדול לממשלת היום ר"ל מלאכין דקוב"ה, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה המלאכין דשכינתא, והבן כי יראתי בפצותי פי להרחיב הדיבור, רק בין והתבונן הרמיזות אשר נרמוז, מתחלה מפרש מציאותם על החיבור הקדוש, ואחר כך מפרש כל אחד בפני עצמו מציאותם, ודבר עמוק הוא. וא"ת הכוכבי"ם, יפורש לפי זה על נשמות ישראל שנמשלו לככבים (במ"ר פ"ב י"ג), שנתהוו מהזיווג העליון הקדוש, והבן על פי מה שנודע מציאת המלאכים מבחינת נשיקין ודביקות רוחא ברוחא, על כן מפרש הפסוק כל מציאות בפני עצמו, מה שאין כן נשמות ישראל מבחינת הזיווג הגמור, על כן נקראים העמוסים מני בטן (ישעיה מו ג), על כן כולל מציאותם יחד, והבן. וס"ת כל הפסוק, בגימטריא לימו"ת המשי"ח ב"ן דו"ד יה"יה או"ר הלבנ"ה כאו"ר החמ"ה ואו"ר החמ"ה יהי"ה שבעתי"ם כאו"ר שבע"ת הימי"ם עם הכולל, להורות על כללות המאורות יחד במהרה בימינו. וגם הר"ת בגימטריא "במשיח "בן "דוד: