Chasidut su Esodo 24:3

ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים (שמות כד, ג). דעת רש"י ז"ל שהיה קודם מתן תורה ושבע מצות שנצטוו בני נח ופרה אדומה ושבת כו'. והקשה הרמב"ן ז"ל ואינו נכון שיהיה על שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו ולא יאמר ויספר אלא בחדשים אשר יגיד. ולי נראה דברי רש"י כהוגן, שכפי משמעות הש"ס היה קודם מתן תורה כמבואר באור החיים. דלכאורה יש להבין על לשון ויבא משה ויספר לעם, דכפי דעת רש"י ז"ל שאמר להם ז' מצות של בני נח ופרה ודינין ושבת איננו שייך לשון ויספר לעם, כי אם ויצו את בני ישראל ולשון ויספר איננו מובן. לכן נראה, כי באמת אלו נצטוו במרה וכן ז' מצות שנצטוו כבר רק שמשה רבינו עליו השלום היה מספר לעם גודל הפעולה שפעלו ישראל בקיום הז' מצות ובמצות שנצטוו במרה והאיך שהקדוש ברוך הוא משתעשע בקיום המצות ושכל העולמות והנשמות תלוין בהן וסיפר משה גודל מעלות המצות שקיימו ישראל, דהיינו ז' מצות ומה שנצטוו במרה ונמצא ויספר לעם לא קאי אצווי מצות שהרי כבר נצטוו רק מלת ויספר לעם הוא שמספר להם גודל המעלות והשעשועים שפעלו ישראל בקיום המצות ההם אז כיון ששמעו ישראל גודל השעשועים שמשתעשע הקדוש ברוך הוא בקיום המצות והשפע והששון והשמחה שמשפיעין ישראל בכל העולמות על קיום מצות הבורא ברוך הוא אז ענו ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה, כלומר שאנחנו רוצים עוד במצות כדי שישתעשע כביכו"ל הקדוש ברוך הוא ושישפיע הקדוש ברוך הוא עוד שפע רב וברכה וחיים בקיום המצות. וזהו כל אשר דיבר ה' נעשה, כלומר שאנחנו רוצים עוד במצות הבורא ברוך הוא. ומה שאמרו עוד בפעם השני כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, נבאר אם ירצה השם:

ויענו בני חת (בראשית כג ה). נמסר י"ג ריש פסוק, כן הגיה בספר מבין חידות. היינו לשון ענייה בריש פסוק, היא י"ג פעמים בתנ"ך. ונ"ל סימן לדבר ויען כל העם קול "אחד (שמות כד ג) (גימטריא י"ג), הנה ענייה הוא בקול רם, והוא מנין אחד, להורות לומר אחד (דברים ו ד) בקריאת שמע בקול רם. והנה בפעם הראשון ענייה בריש פסוק הוא דין ויענו בני "חת, רמז דעיקר עניית אחד היא מתחלת בחי"ת, כי אין להאריך באלף. עוד יש לרמז במסורה ענייה בריש פסוק מנין אחד, מה שאמרו חז"ל (תענית ב' ע"א) שלש מפתחות בידו של הקב"ה ולא מסרן ביד שליח, של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, ואמרו במדרש הנעלם פרשת וירא (זוהר דף קי"ח ע"א) תנו רבנן ג' דברים הללו אינם באין לעולם אלא בקולות, קול חיה דכתיב (בראשית ג טז) בעצב תלדי בנים, וכתיב (בראשית ל כב) וישמע אליה אלקים. קול גשמים דכתיב (תהלים כט ג) קול ד' על המים, וכתיב (מלכים א' יח מא) כי קול המון גשם. קול תחיית המתים דכתיב (ישעיה מ ג) קול קורא במדבר, עכ"ל. הנה הענין בקול רם הראשון, נכתב בתורה ויענו בני "חת בגימטריא ג' פעמים "קול, ונמסר העניה בריש פסוק מנין "אחד, לרמוז שאותן הג' דברים שבאין על ידי קול, נמסרו ביד "האחד המיוחד:

ויען כל העם קול אח"ד וכו' (שמות כד ג). נ"ל שהשיבו קול אח"ד. דהנה יש בתורה ג' עניינים. היינו סודות התורה, שהם כבשים ללבושך (משלי כז כו) ואין לגלותם (עיין חגיגה י"ג ע"א). וענין הב' הם הדרשות שבתורה שאין לקצר בהם, רק כל מה שתמצא ידך לעשות בכח התורה עשה לדורשם ברבים. וענין הג' היינו רמזים ופשטי התורה שצריך להאריך בהם מאוד, אפילו בפני ההמון ודלת העם כי הם דבר השוה לכל נפש, וזה היא כענין תיבת "אחד שבקריאת שמע, לקצר בא' ולא לקצר בח' ולהאריך בד'. וזהו ויען כל העם קול אח"ד, והבן וכן יש לפרש בהיפך, והמ"י: