Chasidut su Genesi 18:25

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח (בראשית ו ט). יש לדקדק (א), מה ענין צדיק לתולדות, לא היה לו לומר אלא אלה תולדות נח שם חם ויפת, ודברי רש"י (ד"ה אלה) ידועים. (ב), בדורותיו למה. (ג), כאן נאמר צדיק תמים, ולהלן (בראשית ז א) נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני, ולא נאמר תמים. (ד), דכאן נאמר בדורותיו, ולהלן (שם) בדור הזה, ודברי רז"ל ידועים (עירובין י"ח ע"ב). (ה), את האלקים התהלך נח, עיין רש"י (ד"ה את) שצריך סעד לתומכו, ומה ענינו לכאן בהודעת תולדותיו. והנ"ל לישב הכל, על פי מה שדרשו חז"ל במדרש בב"ר סוף פרשה כ"ט (ב"ר כ"ט ב') ונח מצא חן (בראשית ו ח), בזכות תולדותיו. ונראה שדורש מהפסוק ונח מצא חן וגו' אלה תולדות נח, ר"ל שהתולדות גרמו לו זאת שמצא חן. ועל פי דרך זה אפרש הכל כיד ה' הטובה עלי, בהקדים לבאר אמרם ז"ל במסכת שבת (דף נ"ה ע"א) שם אמר לו הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה, ועל מצחן של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו, אמר לו הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבונו של עולם היה להם למחות ולא מיחו, עכ"ל הגמרא הצריך לענינינו פה. ויש לדקדק בזה טובא. (א), שאלה הראשונה של מדת הדין מה נשתנו אלו מאלו אין לה הבנה כלל, הרי בפירוש אמר השי"ת על מצחן של צדיקים וכו', ועל מצחן של רשעים וכו'. (ב), בתשובת השי"ת דמדייק לומר צדיקים גמורים רשעים גמורים, הלא דבר הוא. (ג), השאלה השניה של מדת הדין היה להם למחות וכו', שאלה זו היה לה לשאול תיכף כשאמר השי"ת לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, מפני מה הלא היה להם למחות וכו', ואיך נמשך טענה זו דוקא לתשובת השי"ת שהשיב הללו צדיקים גמורים וכו'. ונראה לי דהנה הנזר הקודש כתב (בב"ר פרשה מ"ט סי' י"ד) על הא דגרסינן בפרק ג' דתענית (דף כ"א ע"ב) בסורא הוית דברתא, ובשבוביתא דרב לא הוית דברתא, סבור מניה משום דזכותיה דרב הוא דלא הוית דברתא, אתחזי בחלמא רב נפיש זכותיה טובא, והא מילתא זוטרתא היא לרב, אלא משום האי גברא דקא משייל מרא וזבורא לבי קבורא, עד כאן. והקשה מהרש"א מאי קאמר רב נפיש זכותיה, אדרבה כי נפיש זכותיה פשיטא דראוי להגן דבכלל מאתים מנה (ב"ק ע"ד ע"א). ותירץ הרב הנ"ל ותורף דבריו, דיש שני מיני הגנה, א' שהצדיק מגין בזכותו על הרשעים, ב' שהקב"ה מציל הרשעים כדי שלא יספה גם הצדיק, דכיון שנתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע (ב"ק ס' ע"א). והנה הבחינה הראשונה יתכן לצדיקים גמורים דזכותם מגין, אבל רק לאותן שלא נתמלא סאתם, אבל אם כבר נתמלא סאתם אין מועיל להם זכות הצדיק. ובחינה השנית היא דוקא לצדיקים שאינם גמורים, דשייך בהו הך דמשניתן רשות למשחית אינו מבחין, אבל בצדיקים גמורים דלא שייך בהו הך דמשניתן רשות וכו', כדגרסינן בפרק קמא דע"א (ע"ז ד' ע"א) כתיב (בראשית יח כה) חלילה לך להמית צדיק עם רשע, וכתיב (יחזקאל כא ט) והכרתי צדיק ורשע, לא קשיא כאן בצדיק גמור, כאן בצדיק שאינו גמור, כלומר בצדיק גמור אף משניתן רשות למשחית הוא מבחין בו, אם כן לפי זה לא שייך בו בחינה השנית. ולפי זה במקום שנתמלא סאתם שאין זכות הצדיק מועיל להם, ואינם נצולים אלא עבור הצלת הצדיק עצמו לבל יספה גם הוא בעונם, ממילא הא ליתא אלא בצדיק שאינו גמור ולא בצדיק גמור, דאיהו בלאו הכי ניצל, והיינו דקא מתחזי בחלמא דהא מילתא לא הוי משום דרב נפיש זכותיה, ולא שייך גבי הך משניתן רשות וכו', ואי משום הגנת זכות, הא מילתא זוטרתי היא לגבי דרב להגן על השכונה דהיה מגין על כל העיר, אלא ודאי דנתמלא סאתם ולא מהני הגנת זכות, אלא הא מילתא הוי משום צדיק אחרינא דלא נפיש זכותיה, דבצדיק שאינו גמור אמרינן משניתן רשות למשחית וכו', ומהאי טעמא מגין עליהם מפני הצלת עצמו, עד כאן דבריו ושפתים ישק משיב דברים נכוחים.

צדיק תמים היה בדורותיו (בראשית ו ט). הנה על דרך הפשט קשה למה לי השבח הזה כאן. וגם התואר תמים מה היא. וגם בדורותיו מיותר, דודאי בדורותיו היה דכל אדם הוא נמצא בדורו, וכבר כתבתי בזה, אך דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. והנ"ל דהא רש"י פירש בפסוק (בראשית ו יג) קץ כל בשר (ד"ה קץ), אנדרמוסיא בא לעולם והורגת טובים ורעים, עד כאן. ובודאי מריבוי דכל דריש, והנה לפי זה קשה איך ניצל נח כיון שבחטאם גרמו לאנדרמוסיא. אך הענין הוא, על פי מ"ש במקום אחר לישב קושית המהרש"א על קושית הגמרא בפסוק (בראשית יח כה) חלילה לך להמית צדיק עם רשע (ע"ז דף ד' ע"א), והקשה הגמרא והא כתיב (יחזקאל כא ח) והכרתי ממך צדיק ורשע, עיין שם קושית מהרש"א ומה שכתב לישב ועיין שם כל הענין. והיוצא ממה שכתב שם דצדיק גמור אינו נלכד, רק צדיק שאינו גמור, ורשעים גמורים אינם יורשים זכות צדיק גמור, עיין שם. ופירשתי שם הפסוק והכרתי ממך צדיק ורשע, היינו מי שהוא צדיק ורשע, והיינו מי שהוא צדיק שאינו גמור דהוא קצת צדיק וקצת רשע, והבן עיין שם. וכן נראה לי לפרש מאמר רז"ל (ב"ר כ"ו ה') שהביא רש"י והורגת טובים ורעים, דיש לדקדק בלשון זה דהוה ליה למימר והורגת אף טובים, דאיך שייך לומר טובים ורעים, דכיון דטובים הורג רעים לא כל שכן, והוא דקדוק עצום. אלא ודאי כמו שפירשתי שם בצדיק ורשע, הכי נמי יתפרש טובים ורעים, היינו אלו שהם טובים ורעים והבן, אבל לא צדיק גמור, ואף דכתיב (יחזקאל כא ט) כל בשר, מכל מקום צדיק גמור הוא שכל מעשיו רק לשמו ית' ואין בו שום כוונה גשמיות ואינו בכלל בשר כלל, דהכל הולך אחר הכוונה והוא כאחד מצבא המרום במרום, רק מדורו של הצדיק הוא עם בשרא, אבל הוא אינו בכלל בשר, על כן נאמר במלאכי השרת (דניאל ב יא) די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, אבל הצדיק מדורו עם בשרא, והבן זה. וזה שאמר הכתוב איש צדיק תמים, היינו צדיק גמור היה ולכך ניצל, ושמא תאמר למה לא ניצולו שאר בני העולם בזכותו, לזה אמר היה בדורותיו הידוע שהיו רשעים, לכך הם נאבדו והוא ניצל, והבן. ושמא תאמר למה לא הוכיחן כקושית מדת הדין עיין במסכת שבת דף נ"ה ע"א, התירוץ לזה הוא כמו שאמר השי"ת דגלוי וידוע לפניו שלא יקבלו התוכחה, אך על זה תיסוב הקושיא אם לפניו ית' גלוי לפני נח מי גלוי. לכך אמר את האלקים התהלך נח, ויתפרש באחד משני פנים, או דר"ל שגם לפני מדת הדין לא נתחייב, דבאמת עשה את שלו והוכיחם ולא הועיל כמבואר בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) דהיה מוכיחן, עיין שם. או יתפרש שהיה שופע עליו שפע אלקות ורוח הקודש, והיה גלוי לפניו שלא יקבלו, והבן.

לא הביט און וגו'. יתבאר על פי אשר כתבנו במקום אחר בביאור מקרא כתוב בטענת אברהם (בראשית י"ח, כ"ה) והיה כצדיק כרשע וגו'. והענין כי הנה מצינו כמה פעמים שהקב"ה עושה טובות לאדם ומגדיל עליו חסדו אף שאין האדם כדאי עתה לטובה הזו. כי לא נכון לבבו עם אלהים עתה להיות ראוי לחסדי ה'. מכל מקום האל הטוב שהכל צפוי לפניו ומביט לסוף דבר בקדמותו ורואה שאדם הזה ייטיב מעשיו אחר זמן הזה ויהיה ראוי לחסד זה, מקדים לו חסדו ועושה לו גם עתה בחסדו על סמך שייטיב מעשיו כי אין מוקדם ומאוחר לפניו כי הוא יתברך קודם הזמן. וכיון שגלוי לפניו שעתיד זה להיטיב מעשיו עושה עמו בחסד מעתה. כמו שהיה בצאת ישראל ממצרים שלא היו ראוין לנס כאשר אמר משה (שמות ג', י"א) וכי אוציא את בני ישראל וגו' ואמרו חז"ל (שמות רבה ג', ד') באיזה זכות אוציאם וכו' והשיב הקב"ה וזה לך האות כו' תעבדון את האלהים על ההר הזה שיקבלו התורה, ובזכות הזה אוציאם עתה ואין מוקדם ומאוחר לפני. ולא זה בלבד כי אם אף אם האדם הזה לא היה ראוי לנס זה עד יום מותו אבל עתיד לצאת מבניו ובני בניו עד סוף כל הדורות צדיק אחד שייטיב מעשיו על נכון הרי הקב"ה עושה לו נס בשביל זרע צדיקים שעתיד לעמוד ממנו. וכמאמר חז"ל גדול מה שנאמר בעשרת השבטים מבסדום כו' ונשתיירו בשביל הצדיקים שעתידים לעמוד מהן. וכן לוט ובנותיו ניצולו עבור דוד המלך ע"ה שהיה עתיד לצאת מבניהם כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"א, ד'). וכן ביעקב אשר פדה את אברהם וכדומה (שם ס"ג, ב').