Chasidut su Salmi 10:3

וישבו לאכל לחם (בראשית לז סה). תרגם אונקלוס ואסחרו למיכל לחמא. צריך להתבונן למה לא תירגם ויתיבו. וכן יש לתמוה על יונתן דתירגם וחזרו. והנה על פי פשוטו י"ל שניהם לדבר אחד נתכוונו, דקשה למה נאמר וישבו, היה לו לומר ויאכלו לחם וישאו וכו'. אך הוא לומר דישבו כדרך העולם סביב סביב, והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד, והנה אותן אשר ישבו פניהם לנגד השיירא היו להם לראות, מה שאין כן אותן אשר ישבו בהיפך, עם כל זה וישאו עיניהם ויראו כולם, מכל זה שפטו כי יד ד' עשתה זאת. אבל אחשבה עוד בכוונת אונקלוס, דהנה מדרך חז"ל לכנות פשר"ה בשם ביצוע, ולא נודע שורש הדבר. והנה יש להתבונן יהודה אמר אל אחיו מה בצע וכו' (בראשית לז כו), ומתרגמינן מה ממון נתהני לנא וכו'. ויש להתבונן לפי זה למה לא אמר מה נשכור וכו'. אבל הנרצה דמשום הכי אמר וישבו לאכל וכו', היינו בדרך קביעות סעודה בהסיבה, דקיימא לן (ברכות מ"ב ע"א) הסבו אחד מברך לכולם, והנה המברך בוודאי היה יהודה שהוא מלך עליהם, על כן תירגם ואסחרו היינו הסיבה, על כן אמר יהודה הבוצע מה בצע, הגם שכוונתו בפשוטו מה ממון נתהני, עם כל זה רמז גם לדבר אחר, היינו מה בצע וכו' מה שאנחנו בוצעין כעת הוה בוצע בירך וכו', וכיון שהפשרן הראשון הנמצא בתורה אמר מה בצע, על כן כינו לפשרה בשם ביצוע. והנה תמצא בגמרא (סנהדרין ו' ע"ב) הפסוק (תהלים י ג) בוצע ברך וכו', דרש רבי מאיר על יהודא, מה שאין כן רבי אליעזר לא דרש כן, דס"ל דאדרבא יהודא אמר זה לאחיו שבאם יהרגו את יוסף יהיו נקראים בוצע ברך וכו', ואין זה מברך אלא מנאץ. וכבר נודע דאונקלוס תרגום מפי ר"א ור"י רבותיו שעל כן תירגם כנ"ל אליבא דרבי אליעזר:

ולקחתם לכם וגו' (ויקרא כג מ). ודרשו רז"ל (סוכה דף מ"ג.) לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול. באור ליום ד' פרשת בא תקנ"ד לפ"ק נתגלה לי בחלום תירץ על קושית התוספת דריש פרק לולב הגזול (סוכה ל' ע"א, ד"ה משום), דהקשו דלמה לי לכם למעוטי גזול ביום טוב ראשון, תיפוק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה כמו ביום טוב שני, עד כאן. דלא קשה מידי דהא איתא התם (סוכה ל' ע"א) כי זבניתו אסא מעכו"ם, דלגזזו עכו"ם ולא לגזזו אינהו, כי היכי דלהוי יאוש בעלים בידייהו, ושינוי רשות בידינו, (ופירש רש"י (סוכה ל' ע"ב, ד"ה וקרקע) וקסבר יאוש גרידא לא קני, ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם אתם תחתכהו מן המחובר). והנה קשה אמאי קבע דין זה במזבני אוונכרי דוקא, ולא בכל קונה ירקות או פירות מעכו"ם, דהא איתא במסכת ברכות (ב"ק צ"ד ע"א) דמי שגזל ובירך, אין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר (תהלים י ג) ובוצע בירך וגו'. מיהו לא קשה מידי, דהא ודאי מנאץ לא הוי, כיון דאיהו לא גזל מידי רק זבין מעכו"ם, ואינו יודע כלל אם היה של ישראל או שלו, רק כאן דהתורה מועטה גזול מגזירת הכתוב דדוקא לכם בעינן, הזהירו על הדבר דמכל מקום גזל הוי, כיון דלא הוי יאוש קודם בתלוש ואחר כך שינוי רשות, וכפירוש הראשון של רש"י, ולא כפירוש הב' מחמת מצוה הבאה בעבירה, דהא בלא זה קשה על פירוש הב' של רש"י, מאי מקשה סוף סוף כי גזזו אוונכרי הוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידן, הלא כיון דעבירה הוי, למה לא יזהירן שלא יעשו עבירה, הלא אוונכרי ישראל המה, ומה בכך דבידן לא הוי מצוה הבאה בעבירה, אלא ודאי דעבירה ליכא, וזה ברור. ואם כן לפי זה לא קשה מידי קושית התוספת הנ"ל, דהתינח אם התורה מיעטה, אם כן אם גזזו אינהו אינם יוצאים ידי חובתן אם ידוע שהיה של אחד מישראל אף דלא ידוע כלל מאן ניהו, מה שאין כן מצוה הבאה בעבירה אין כאן, כמו דלא הוי מנאץ, עד כאן והוא נכון בס"ד, (ועיין מ"ש פרשת בראשית עוד שני תירוצים על קושית התוספת הנ"ל).

והיוצא מזה דיש ליזהר מאד בנסיון העושר, דעל פי הרוב העשירים הם קרובים לשררה ולמלכות, שלא יהיה לאבן נגף ולצור מכשול. והנה יעקב ועשו חלקו עולם הזה ועולם הבא (תנחומא תרומה סי' ט'), והנה מה שלוקח יעקב מעולם הזה להגיע לעולם הבא שיוכל לעבוד השי"ת דאם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג מי"ז), לא ינוכה. וכן לעשות מצות ליתן צדקה וכדומה, וגם לפרנס אשתו ובניו כמו שדרשו (כתובות דף נ' ע"א) עושה צדקה בכל עת (תהלים קו ג), לא ינוכה, וגם אם יש לו עשירות לרוב הלא הוא נסיון עושר, ואם עומד בנסיון הרי הוא הדרך להגיע לעולם הבא ולא ינוכה. מה שאין כן כשאחד לוקח ממון חבירו שלא ביושר, אם כן אינו מגיע לעולם הבא, אם כן אינו ראוי לו בעולם הזה, לכך נוטל זאת בעד חלקו בעולם הבא, וישראל שמפסיד לעולם הבא שהיה יכול לעשות בזה הממון מצות, והוא אף אם עושה מצוה, הרי הוא בוצע ברך וגו' (תהלים י ג), הרי חבירו נוטל חלקו בעולם הבא, וכן אם מעני את חבירו, וכבר אמרו (עירובין מ"א ע"ב) דקדוקי עניות מעבירין את האדם וכו', הרי גהינם שמגיע לזה על ראשו יחול, והיינו אמרם (חגיגה ט"ו (ע"א) א') זה נוטל חלקו וחלק חבירו וכו'. ונחזור לענינינו, דמה שמגיע את האדם לעולם הבא לא ינוכה, הכי נמי המן שהיה בית יד להתורה כמ"ש, ובפרט שהיה בגופו מצות, ונסיון אם ישמרו דהרשות נתונה, על כן לא ינוכה כמו כל עניני עולם הזה העומד לנסיון אם עומד בו, ואלו שלא עמדו היו רק דתן ואבירם, כמו שדרשו רז"ל במדרש רבה (ויק"ר ד' ו') והאיש אחד יחטא וגו' (במדבר טז כב). והנה דרשו ע"ז (דף ד' ע"ב) היום לעשותם (דברים ז יא) ולמחר לקבל שכרם, והיינו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים דייקא, והלא לחם הוא מן הארץ, כמו שנאמר (תהלים קד יד) להוציא לחם מן הארץ, אלא על כרחך דהיינו לחם אבירים, ושמא תאמר כי היא לרעה ח"ו שיטלו בעולם הזה חלקם בבא כנ"ל, לזה הבטיח השי"ת ולקטו דבר יום ביומו ולא שלמחר היום והבן זה, ומפרש הטעם למען אנסנו הילך וגו', כי בזה גופא יש תורה ומצות וגם נסיון, הרי הוא דרך להגיע לעולם הבא מצד שני דברים, א' מצד שיש תורה ומצות, ב' מצד שהוא נסיון, והג' מצד שעל ידי זה הוגבה מעלתם להבין באור תורה, והוא ודאי דרך להגיע לעולם הבא, והוא גם כן נכלל בלמען אנסנו, דהוא גם כן לשון הגבהה, כמו שפירשו והאלהים ניסה את אברהם (בראשית כב א) לשון עומד לנס עמים (ישעיה יא י), דהיינו שיגביהם בזה שיוכלו לקבל התורה, וכיון שצורך התורה הוא, אין לנכות.