Chasidut su Salmi 16:2

או יאמר, על פי מ"ש בפרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן, לפרש הפסוק (תהלים פד יד) ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, על דרך טוב לחסות בד' (תהלים קיח ח), שיש חילוק בין חוסה לבוטח, עיין שם. והנה מי שהוא בגדר בוטח, ודאי אין צריך לבקש כי הי' תורה והי' מצוה דמגינה עלי', והם אבירי לב הרחוקים מצדקה (ישעיה מו יב) כמו שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף י"ז:), ועל דרך משל מי שקונה בעד מעותיו, אין צריך לבקש, אבל מתנה או הקפה צריך לבקש, רק מי שהוא עדיין בגדר חוסה, צריך לבקש מתנת חנם כעני בפתח. והיינו אני מבקש (תהלים ט"ז) שמרני כי חסיתי בך כי אין אני בגדר בוטח, ואם דוד המלך ע"ה החסיד הקדוש אמר כן, אנן אזובי הקיר מה נעני אבתריהו במה אנחנו בוטחים, היש בידינו מעשים טובים להצטדק ביום הדין הקדוש והנורא כי קרוב הוא, (תהלים טז ב) אמרתי לה' אדני אתה, לכלל ישראל מדבר שאתה תאמר לה' שאדנותו מתייחס עליך, כמו שאמרו רז"ל (איכ"ר פ"א ל"ג) בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מוסיפים כח וכו'. רק שלא תאמר ח"ו כי יש בו ית"ש השתנות, וכבר נאמר (איוב לה ז) אם תצדק מה תתן לו. רק הענין הוא כמ"ש באלשיך על פסוק (משלי י א) בן חכם ישמח אב וכו', שהענין נוגע לכנסת ישראל מקור השפעות עיין שם, והכל על ידי האבות שהם ג' קוין כנודע, ואם אוחזין בדרכיהם מעוררין מקורן, כמו שמבואר במדרש (ב"ר ע"ו ד') מי שהולך בדרכי אבות, אני מתקיים עליו בזכות אבות. וכמו שפירשתי בסוף פרשת ויחי עד דור אבותיו (תהלים מט כ), שהפגם יכול להיות נוגע עד השורש ח"ו, וכל שכן מדה טובה מרובה וכו', שפועל ודאי תמיד בהשורש. והיינו צור ילדך תשי (דברים לב יח), דהיינו מקורן של ישראל כמו הביטו אל צור חוצבתם אל אברהם אביכם (ישעיה נא א), והיינו טובתי בל עליך לשנות בך ח"ו, כי אם תצדק מה תתן לי, רק (תהלים טז ג) אשר בארץ המה כנ"ל, ואדירי כל חפצי בם נמשך הכל על ידי ג' קוין אלו.

ועוד כיון בזה הפסוק, על פי מ"ש בפרשת שמות (ג טו) בפסוק זה שמי לעלם וכו'. והטעם מובן שהאדנות תולה בנו, לכך ניתן לנו רשות לזכרו, מה שאין כן שם העצם. והיינו (תהלים טז ב) אמרתי לה', דהיינו בכל מקום שנזכר שם הויה, צריך אתה לומר אדני דהיינו שם אדני. ואמר אדוני אתה, להורות כי שם הויה אינו נפעל לשום אות השימוש, אבל האדנות נאמר תמיד באות השימוש להורות שאדנותו עלינו, והטעם כי טובתי בל עליך כנ"ל אם נצדק מה ניתן לך בעצמותך, לכך אין לנו רשות לזכרו רק (תהלים טז ג) לקדושים אשר בארץ וכו' כנ"ל, והאדנות תולה בזה כי אלהי עולם ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב יקרא, וכל מה שנפתח מקורן, האדנות יותר מתגלה, לכך אנו מזכירין שם זה, ואמר זה למליצה שירחם עלינו השי"ת אף שאין בנו מעשים ואין אנו בגדר בוטח, כיון שאין הפגם נוגע בעצמותו אתו הסליחה, על דרך שפירשתי אני ה' קודם שיחטא וכו' (ר"ה י"ז ע"ב), ובפסוק (מלאכי ג ו) אני ד' לא שניתי, ובפסוק (תהלים צ ב) כי מעולם ועד עולם וכו' כנ"ל.

ועוד כיון בפסוקים אלו (תהלים ט"ז) הנ"ל, להתפלל על שמירה מאויביו שלא יכנסו לארץ ישראל, כי המזמור נאמר בזמן הבית, בהקדים דברי הרמב"ן בפסוק (בראשית טו ו) ויחשבה לו צדקה הנאמר באברהם. ותורף דבריו כי הניתן בעד איזה זכות, יש לדאוג כי תאבד הזכות ויאבד המתנה. אבל אם הוא בחנם בתורת צדקה, אין לדאג כיון שמתחלה בתורת מתנה וצדקה ניתן, אם כן אף אם אינם כדאי מתקיים. אף אנו נאמר כי אם הארץ היה ניתן מהשם יתברך מתחילה לנו בזכותינו, היה מקום לומר כיון שאין לנו עכשיו זכיות יוקח מאתנו. אבל כיון שמתחילה לא ניתן בזכותינו רק ירושה מאבותינו, כדאיתא במסכת בבא בתרא (דף קי"ט ובמסכת ע"ז (דף נ"ג ע"ב), ורק להאבות ניתן בזכותם וזכותם לא נתקלקל, ולכולי עלמא לא תמה זכות אבות בימי דוד, ואף שתמה אחר כך לאיזה מאן דאמר, מכל מקום ברית אבות לכולי עלמא לא תמה, כמבואר בגמרא (שבת דף נ"ה (ע"א), ובמדרש רבה בחקותי, ויק"ר פל"ו ה'). ונקדים דהקשו בגמרא דע"א דף נ"ג ע"ב על הפסוק (דברים יב ג) ואשריהם תשרפון באש, מכדי ארץ ישראל ירושה להם מאבותיהם, הרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ומשני כיון דפלחו ישראל לעגל, גלו דעתיהו דניחא להו ואסרו, והבן דאם עבדו ע"א והקריבו להם, גלו דעתיהו דניחא להן בעבדות ובהקרבה. ובהקדמת הטעם על מה דחלוקת יהושיע לא היו מחזירין זה לזה ביובל, אף דגם כן ירושה הוא להם מאבותיהם, וקיימא לן (ביצה ל"ז ע"ב) כרבי יוחנן האחין שחלקו, לקוחות ומחזירין זה לזה ביובל, דבזה לא שייך אין ברירה כיון דהוברר על פי גורל ונביא ואורים ותמים, והגורל היו על פי ה' כמבואר בגמרא (ב"ב דף קכ"ב.) שהיה צווח וכו', וזה טעם נכון מאד. ועל פי זה יתבארו הפסוקים שהתפלל דוד (תהלים טז א) שמרי אל מאויבים אף שאין אני כדאי, כי חסיתי בך ולא יתחלל שם שמים באמרם אי אלקיהם, ומפרש מה החסיון (תהלים טז ב) אמרתי, דהיינו שישראל אומרים לה' אדני אתה ומקבלין אותו לאדון עליהם, ואמר עוד טובתי וכו', כי ארץ ישראל נקראת ארץ טובה, כנאמר (דברים ח ז) כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, וכאמרם ז"ל במסכת ברכות (דף ה'.) שלשה מתנות טובות וכו', אלו הן תורה וארץ ישראל, ור"ל טובתי שקבלתי ממך דהיינו נתינת ארץ ישראל, בל עליך החיוב ליתן, רק (תהלים טז ג) לקדושים וכו' ולא בזכותינו, כמו דקיימא לן ארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו, ואם כן אין ראוי שיטלו האויבים אף שאין אנחנו כדאים, ובאמת טענה זו מספקת אם לא חטאו, אף שלא היה בידם מצות ומעשים טובים, והבן. ואמר אחר כך שמא תאמר איך יתכן דארץ ישראל ירושה להם, הלא רבו עצביהם של האמוריים שנאסרו האשרות, והלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם כן לא היו עצבים כלל כקושית הגמרא, לזה אמר (תהלים טז ד) ירבו עצבותם כמו עצביהם, ומתרץ הוא הואיל אחר מהרו, דהיינו דישראל מהרו לאחר, ולכך אמר לשון מהרו, דעד שהמלך במסיבו וכו' (שיר השירים א יב, עיין שבת פ"ח ע"ב). ועוד דהלא מפורש בתורה (שמות לב א) וירא העם כי בושש משה ואלו המתינו עד חצי היום, שוב לא היו חוטאין, וגלו אדעתיהו דניחא להו בל אסיך וכו' בלשון בתמיה, וכן בל אשא את וכו', הוא על פי קושית הגמרא שם בע"א ודלמא דוקא בעגל ניחא להו, ומשני שאיוו לאלקות הרבה ודו"ק, והיינו את שמותם, ואם כן גלוי אדעתייהו דניחא להו. והנה מבואר במסכת ב"ב (דף קכ"ט:) דנחלה אין לה הפסק, ועל פי זה יתבאר להלן דמפרש שלא תאמר איך יתכן דירושה הוא לנו, אם כן היה ראוי להחזיר זה לזה ביובל בחלוקת יהושע, לזה אמר (תהלים טז ה) ה' מנת חלקי וכו' אתה תומיך גורלי, ואם כן לא שייך אין ברירה, לכך (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים, דלי היינו עולמות כמבואר במדרש פרשת במדבר אין לי, אלא עולמות, כמ"ש שם. אף נחלה שפרה עלי, דנאה להקרא עלי בשם נחלה שאין לה הפסק, דאין צריכין לחזור זה לזה, והבן.