Chasidut su Salmi 3:5

ועל השנות החלום וגו' פעמים. והוא מגיד דבר חדש כי איתא בגמרא דר"ה (דף ט"ז.) בארבעה פרקים העולם נידון. ושם בגמרא תרי דינא מתדנא, ושם בתוספות (ד"ה בפסח) דהקשה ממעשה בחסיד אחד (ברכות י"ח ע"ב). ותירצו שנגזר בראש השנה, והגמר כל אחד בזמנו, עיין שם. ושורש הדבר דפעם אחד מכין על פי הדין, ואחר זה כשישתלשלו הכחות, כי אין לך עשב מלמטה וכו' (ב"ר י' ו'), אז דין השני. וכאן שהוסכם שלא יהיה חזרה כי הוצרך בשביל כלל ישראל, היו שני הדינים תיכף הן הזמנה והן העשיה היינו השתלשלות הכחות והצמצום. והיינו נכון הדבר לעשותו וממהר, כי המשפט לעשותו היה קודם זמנו לגמרי וזה נכון, ועתה ירא פרעה הוא גמר הפתרון, להודיע לו איך הכל לטובה. ועל זה אמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו שיודע הנהגה עליונה, ואמר אליו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת חכמת הטבע, כי ידע כי הרעב מנגד להטבע, וחכמת פתרון חלומות, וחכמת ידיעת הנהגת השגחיי, וחכמת ידיעת דרכי הנהגה העליונה בשמי רום בדרכי המשפט וחכמת העצה, אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה וגו', רק שאין כונתי לטובתך לבד, רק בתנאי שהכסא אגדל ממך, היינו בסיבתך שיצמח גם לי טובה ודו"ק. ובאופן אחר נראה לפרש מה שראה מן היאור עולות, ומה שדקדקנו בפתרון יוסף שהתחיל ואמר את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, דאין לזה שייכות להפתרון דיהיה הפתרון מה שיהיה הכל הוא מהש"י. אבל יובן על פי מה דאיתא בחולין (קכ"ז.) כל מה שיש בים יש ביבשה וכו'. ובמסכת עבודה זרה פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ט.) אמר אביי הרי חמרא דימא שרי, תורא דימא אסור, וסימנך טמא בים טהור ביבשה, טהור ביבשה טמא בים, ועיין מ"ש ביערות דבש (חלק ב' דף מ"ט), ובספר נחלת יעקב (פרשת ויקרא סי' ז' ח'). והנה היה מהצורך להראות לו פרות שמוכן לחרוש, (ואף שגם כן חרישה בסוסים ובחמורים, נ"ל מפני ששמן וכחוש אינו עושה רושם, רק בדבר הראוי לאכילה מורה על רעב ושובע, מה שאין כן סוס וחמור שאין דרכן של בני אדם לאכלן אף לאומות העולם. ועוד נ"ל כי במצרים לא היה חרישה רק בבקר וצאן, כי לכך היו עובדין לבקר וצאן והוא עיקר). והנה זה אינו מפאת המערכת שיתודע על פי טבעי החלומות, רק מפאת השגחי והוא חלום נביאי, ופרעה אינו כדאי שיתגלה לו בדרך טהורה, רק בזה לעומת זה ובצינור טמא. והנה בהכרח היה הכא פרות כמ"ש, והן טהורות ויניקתן ממקום טהור, לכך ראה עולות מן היאור, דכל מה שביבשה טהור בים טמא, ולכך אמר יוסף בהתחלת דבריו את אשר האלהים עושה והוא נביאי, הגיד לפרעה דייקא ואינו כדאי, לכך ראה עולות מן היאור, ואם כן הוא פתרון ראש דבריו והנה מן היאור ודוק, ופרעה הבין לפי שהוא אויר זך ומקום מוכן טפי לנביאה כמבואר בספרים, ובזה הראו לו שהוא חלום נביאי, והיינו דברי יוסף את אשר אלהים עושה, ודו"ק. ועל פי זה יתפרש דברי יוסף חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה וגו', דקשה סיפא לאו רישא ורישא לאו סיפא. ולפי מ"ש יתכן, דהא קשה מנא ליה ליוסף דחלום אחד הוא, דילמא עוד על שבע ושבע. אך דשפט בשכלו דאם השני בפני עצמו, איך נתראה לו בדרך טהורה והנה שבע שבלים וגו', דהא אין טמא בגדולי קרקע, אלא ודאי דהיינו הראשון ועל ידי צינור הראשון הולך. וזה דבריו חלום פרעה אחד הוא, דהא את אשר האלהים עושה וגו', ואיך יתכן שבצינור טהור יגיע לפרעה דייקא, אלא ודאי דאחד הוא, וממילא דהוא פתרון לראש החלום גם כן, ופרעה שפט כמ"ש, ודו"ק. ועל פי זה נ"ל לבאר אמרו ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר וגו', דהנך שתי תיבות אל פרעה הם שפת יתר, דבשלמא פעם הראשון צריך לומר דהוא שם המלוכה שם, וכן בכל פעם שמזכיר פרעה, היה מוכרח לכך לפי הבנת עומק הפשוט, אבל כאן הוא שפת יתר, והיה די לומר ועל השנות החלום פעמים. ונ"ל דהא קשה מנא ליה ליוסף שהשנים הם רק חלום אחד ונשנה רק לסימן שממהר וגו', דילמא הוא חלום בפני עצמו שיהיה עוד אחר עבור שבע ושבע, עוד שבע ושבע כנ"ל. אבל התירוץ לזה, דהרי קשה הלא הוא פרעה הרשע ואינו ראוי לחלום שבלים כמ"ש, אבל התירוץ לזה שעל צינור הא' הולך, וזה יתכן אם אמרינן שחלום אחד הוא, מה שאין כן אם הוא חלום בפני עצמו והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר וגו', דמהשנות החלום אינו מופת כלל דנכון הדבר וממהר וגו', די"ל כמ"ש, רק מהא דנשנה אל פרעה והוא אינו ראוי לחלום נביאי כזה בעניני טהרה רק אם חלום אחד הוא, אם כן על כרחך צריך לומר דנשנה רק משום שהוא נכון וממהר וגו', והבן כי נכון הוא. ועל פי האמור יובן הא דאיתא במדרש מה בין חלומות צדיקים לחלומות רשעים וכו', על פי מ"ש העקדה (בשער כ"ח) דברים הכוללים מהכונה האלהית, לא יכריחו החלקיים וכו'. והנה המתיק זה במה שהיכולת ביד אדם ללכת בחלקי עולם כאשר רוצה, עם זה לא יוכל לצאת מכללו, כן הדמיון שלא יוכל לצאת מכלל הכונה לשנותה ח"ו, והבן. והנה כבר אמרו רז"ל (ברכות נ"ה ע"ב) אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (דניאל ב כט) ורעיונת לבבך תנדע, עד כאן. ולשון אין מראין דייקא, דמשמע דמראין מן השמים, ואף על פי כן אין מראין רק מהרהורי לבו, וכן מבואר מהראיה שהביא מנבוכדנצר. והנה אף אנו נאמר דהצדיקים כל רעיונם שלא לנגד רצונו ית"ש, והנה הדמיון שאינם יוצאין מכללות העולם, על כן מראין להם מכללות העולם מן השמים או מן הארץ. אבל הרשעים כל מגמתם להשכיח שם הנכבד ח"ו, כמו פרעה שעשה עצמו אלהים, ואמר לי יאורי (יחזקאל כט ג), וכן הרשעים שרצו להשכיח שם ישראל ח"ו אמרו לכו ונכחידם מגוי (תהלים פג ה), על כן חולמין לא מן השמים ולא מן הארץ, רק מן המים שהוא חלק פרטי והנה מן היאור עולות, והבן.