Chasidut su Salmi 33:2

ועל פי זה יתבאר המאמר הנ"ל במסכת עירוכין, דהנה המתיקות מכונה בשם כינור, כאמרם ז"ל במסכת מגילה (דף ו' ע"א) כינרת זו גניסר, ולמה נקרא שמה כינרת, דמתיק פירא כקלא דכינרי. וזה אמרה כינור של מקדש, דהיינו המתיקות האמיתית של זה הקרוי מקדש, והיינו מתיקות השגה בפעולותיו ית' המורים על גדולתו, דכל מיני מתיקות זולתה אינם מתיקות על דרך האמת רק מדומות כמ"ש לעיל, ואינם נחשבים למתיקות לאיש השלם המקדש עצמו עד שנעשה מעון ומקדש לשכינתו ית', ואינו מתענג רק במתיקות השגה שהיא מתיקות אמיתית, והיא של ז' נימין, דהיינו השגות הנמצאות דשן ביתו הכלול הכל בז' ז', שנאמר שובע שמחות אל תקרי שובע אלא שבע, ר"ל דאי אפשר למקרי שובע, אם לא דנקרי שבע דאז יתכן שובע, והיינו אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת ס"ג ע"א), דהדרש יוצא מעומק הפשוט. ואבאר זה, דקשה איך אמר שובע שמחות, הלא לא יתכן בשום שמחה שביעה כמו שביארתי לעיל, אלא שבע דהיינו שמחת השגה דבזה יתכן שביעה כמו שביארתי לעיל, ואם כן שפיר קרינן שובע, והדרש יוצא מעומק הפשוט ומוכרח מהפשוט. ועל דרך רמז הוא מפורש, דשבע הוא ממש אותיות שבע, אבל העיקר מוכרח מעומק הפשוט, וזו חכמה נפלאה בדרשת רז"ל, (ותהלה לאל ית' אני דרכתי בדרך הזה בהרבה דרשות רז"ל עצמו מספר והוא נכון מאוד למבין). ושל ימות המשיח של שמונה נימין, דהיינו מדרגה למעלה מהנמצאים, שנאמר למנצח על השמינית, כי אז יהיה הניצוח דידן נצח כנ"ל, ושל עולם הבא מתיקות השגה מנחל עדניו, והיינו של עשרה נימין כנ"ל. והנה אם המושגים מכנה לנימין, השגות הנמשכות מהן יקרא בשם קול. והנה נפיש בלשון הגמרא, כמו רב בלשון הקודש. וידוע דיש רב בכמות ורב באיכות, וזה אמרם ושל עולם הבא איידי דנפיש נימין דידיה, ר"ל באיכות שהוא יקר מאד מאד תארי עצמותו ית' כולם לכח אחד אצולים ולא ברואים, נפיש קליה דידיה כנבל, על דרך משל כנבל דנפיש קליה דידיה, ר"ל השגות הנמשכות נפישין גם בכמות עצמו מספר, לכך קרי ליה נב"ל, דהיינו נו"ן שערי בינה, ול"ב נתיבות חכמה, שנאמר עלי עשור ועלי נבל, וכן בנבל עשור זמרו לו (תהלים לג ב), כנ"ל בס"ד.

כי כל העדה כולם קדושים (במדבר טז ג). ראיתי מדקדקין דהך תיבת כולם אין לו ביאור, דהא כבר אמר כל העדה. ונ"ל בהקדים לפרש הפסוקים (תהלים ל"ג) רננו צדיקים בה' וגו'. כי צדיק היינו מי שרובו זכיות, וישר היינו שאינו נוטה כלל מדרך הישר ואין בו חטא כלל. והנה הדעת נותן שאין ראוי להלל להשי"ת, רק אותו שאין בו חטא ועון, והקב"ה משתעשע בו והוא מרכבה לשכינה ומום אין בו. מה שאין כן מי שחוטא, מום בו לא ירצה, כי איך יערב למלך שיר מורדיו. אבל השי"ת ברוב רחמיו שומע לקול שירות ותשבחות עבדיו, וראיה מחלבנה המעורב בקטורת. ונקרב אל השכל מכלי זמר שיש בו נימין הרבה, וכל נימא ונימא יש לו קול אחר, ומתוך כל בהצטרפות כולם יתהוו קולות מקולות שונים וניגונים מהודרים מאד, ויכול להיות שיש ביניהם נימות שהנימא ההיא בפני עצמה אין קולה יפה ונעים וערב ודק, רק גס ועב, אף על פי כן יפה מאד אל הצירוף, כי כבר כתבתי אשר בהצטרף שני הפכים יושלם העדי כמ"ש במקום אחר. וידוע כי מי שמנגן על הנבל ניגון שהורגל בו לנגן, אינו צריך לנסות כל נימא בפני עצמה, אך מי שרוצה לנגן ניגון חדש שלא הורגל בו עדיין, צריך לנסות כל נימא, ואז יודע לו מה ניגונם. ועל פי זה מבואר רננו צדיקים בה', היינו מצד הרחמים שמו יתברך, אף דלכאורה אך לישרים נאוה תהלה, לזה אמר (תהלים לג ב) הודו לה' בכינור בנבל עשור, (פירש רש"י [ד"ה בנבל] שיש לו עשר נימין) זמרו לו, (תהלים לג ג) שירו לו שיר חדש, ותראו כי הטיבו נגן בתרועה היינו בהריע כולם, והכי נמי כן הוא ממקהלות רבבות ישראל אשר בהם יתפאר שמו ית' בכל דור ודור, אם כי יש בתוכם אנשים פרטים אשר הם לעצמם אינם כדאים לעמוד לשרת ולהלל, אבל עם כל זה חזו לאצטרופי עם יתר יחידי סגולה, על דרך יאגדו אלו עם אלו, ומזה אני מתעלה (ויק"ר ל' י"ב). ועל דרך זה פירשתי אמרם כתיב רע (ישעיה מה ז), וקרינן הכל, לישנא מעליא (ברכות י"א:), והבן. (ובמקומו [בספר תפלה למשה תהלים ל"ג] הארכתי לפרש יתר הפסוקים שם, עיין שם). והנה מובן מזה דלפעמים דפרטים מישראל כל אחד בפני עצמו אינו בכלל קדוש, ומכל מקום כללותן קדוש, לכך אי הוי קאמר כל העדה קדושים, לא הוי משמע רק דכללות העדה קדושים, אם כן לא הוי קשיא קושית קרח מדוע תתנשאו, דהרי הם משה ואהרן קדושים כל אחד ואחד בפרטות, לכך חזר ואמר כולם, לומר דכל העדה כולם קדושים כל אחד ואחד בפני עצמו, ואם כן קשה שפיר ומדוע תתנשאו, והבן.