Chasidut su Salmi 34:2

ויש לרמז עוד ואצוה אתכ"ם בע"ת ההיא (דברים א יח). לרמוז על העיטוף בשעת המשפט בציצית ותפילין. פרשיות שבתפילין הם ת"ג, ופרשת ציצית ס"ט, סך הכל בע"ת. צויתי אתכם אשר תעשון אז הפרשיות מנין בע"ת: ויש לרמז עוד על פי מה שפירשנו בפסוק (תהלים לד ב) אברכה את י"י בכל ע"ת, בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר (בראשית א ג), סוד חסד ודין צמצום והתפשטות. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין ז' ע"א) האי מאן דשקליה ליה לגלימא בבי דינא, ליזמור וליזיל. הגם שהגיעו על פי התורה דין, ישמח כמו חבירו שהגיעו החסד, כנודע שראשית הצמצום שורש הדין, הוא לחסד גמור למציאות העולם להיטיב, וכשיתבונן זה האדם יבין שהדין הוא להתחסד עמו, ואזי במחשבתו זאת עושה מהדין חסד, בהביאהו לשורשו אשר שם נמתק בבחינת יה"י או"ר ויה"י או"ר, י' פעמים הויה וי' פעמים אהיה. וזהו ואצוה אתכם בע"ת ההוא את כל הדברים אשר תעשון בהמתקת הדין, והבן כי קצרתי:

ועל פי דרך הקודש האמור בזוהר הק' (ח"א ט"ז ע"ב) יה"י או"ר, רמז להתפשטות חיות האור אין סוף ב"ה בתוך כל עלמין, ויה"י או"ר רמז לצמצום אור במדה. ולפי זה יהיה שיעור הכתוב ויאמר אלקים יה"י או"ר ויה"י או"ר, רצ"ל ויה"י אור אינו סיפור מעשה מדברי התורה, רק הוא ממאמר הש"י שאמר תרווייהו יהי אור ויהי אור היינו צמצום והתפשטות, (ולזה מן הצורך לעבודתינו להש"י בירא"ה ואהב"ה צמצום והתפשטות, הבן הדבר). ובזה פירש הרב בספר ברית כהונת עולם פסוק (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויה"י. רצ"ל גם ויה"י או"ר אמר הש"י ואינו ספור, ולזה אמר ויהי כי הוא צוה ויעמוד, מלשון ויעמ"ד השמש (יהושע י יג) , רצ"ל שיתצמצם ולא יתפשט עוד. וגם כפשוטו לפי זה הוא צוה ויעמד, שיהיה עמידה וקיום לעולמות, שאלו היו מתפשט האור בלי שיעור, לא היה ביכולת העולם לסבול הבהירות והיה מתבטל העולם. יצא לנו מספור הזה בתורה שמאת הש"י לא יצא הרעות ומניעות הטובה הוא לטובה, הגם שנראה לדעתו שהוא רע ח"ו, היודע תעלומות הוא יודע הטובה המגעת מזה. ועל פי זה תבין יהי"י או"ר, בגימטריא רל"ב ראשית התפשטות שמו ית' ושפעו המחיה כל העולמות, הלא המה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגימטריא רל"ב, ויה"י או"ר בגימטריא רח"ל סוף מעשה במחשבה תחילה להתצמצם האור בשיעור מוגבל, ומשם והלאה נעשה מסך הבריאה כנודע. וזהו שתמצא בקהלת (ג ב) ע"ת ללדת וע"ת כו', הנה כלל כל המאורעות שבעולם לטוב ולהפכו בתיבת ע"ת (ולא אמר זמן), כי ע"ת בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר, צמצום והתפשטות טוב והפכו והכל לטובה. וז"ש דוד (תהלים לד ב) אברכה את ה' בכל ע"ת, היינו בין שיתנהג עמי בבחינת יה"י או"ר, ובין שיתנהג עמי בבחינת ויה"י או"ר, כשם שמברכין על הטובה כו' (עיין ברכות נ"ד ע"א), כי הכל לטובה (ועדיין היא באתכסיא). והנה תמצא שם הויה רמז שכבר נתהוה הויה וניכרת הטובה, ושם אהיה זמין אנא לאולדא יגיע מזה טובה. והנה שיעור קומה בכל דבר הוא עשרה כנודע, על כן ע"ת בגימטריא י' פעמים הויה י' פעמים אהיה, וכן בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר, והדבר הזה הוא עיקר גדול לעבודה באיכות היראה ואהבה בכל פקודא ובעסק התורה, דוק ותשכח:

אברכה את ה' בכל עת. (תהלים לד, ב) דיש עתים לטובה ויש עתים לרעה כמבואר בקהלת. ועד עתה סבר דוד המלך עליו השלום דאין לברך לה' רק בעתים שהם טוב, מה שאין כן בעתים דרעה האיך אפשר להלל איזה טובה מגיע מרעה שיהא ברע שבח השם יתברך. אמנם עתה בשנותו את טעמו לפני אבימלך ראה שמשגעון שהוא רעה לעין כל בא טובה שעל ידי כך ניצל מאכיש, אם כן ראה שבעת רעה יש גם כן בו טובה. ולכן אמר אז אברכה את ה' בכל עת, ואין שום עת גם העתים לרעה חס ושלום שלא אברכה לה' כיון שמהם גם כן בא טובה. וזה אמר תמיד תהלתו בפי, ואמר כיון שברעה יש גם כן טובה צפונה אם כן בה' תתהלל נפשי, פירוש הגם שדוד המלך ע"ה החזיק עצמו לשפל אמר עתה גם אני יכול להודות כיון שראיתי שבכל דבר שפל יש גם כן טובה. זהו בה' תתהלל נפשי, גם אני יכול להודות לה'. ישמעו ענוים וישמחו, על ידי זה שגם שמחזיקים עצמם לשפלים יראו שיש טובה בכל דבר שפל ואם כן הכל יודו לה' ועל ידי זה נמתקו הדינין באומרם שבכל צרתם לו צר, והדבר נוגע להשם יתברך. וזהו הביטו אליו ונהרו, שמביט הצרה אליו לומר שנוגע אליו ונהרו ועל ידי כן ונהרו נמתקו הדינים, כי מי עומד חס ושלום לצער השם יתברך ברוך הוא כביכול ועל ידי כך ופניהם אל יחפרו. וזה אמרו חכמינו ז"ל (ברכות נד.) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך כו' הוי מודה לו, לו דייקא כנ"ל ועל ידי כך ימתקו הדינין: