Chasidut su Salmi 45:8

וְנַגְדֵּי נַחֲלֵי דְּמִשְׁחָא מִתְּחוֹתַיְהוּ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַשְּׁתִיקָה זוֹכִין לְכָבוֹד אֱלֹקִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים מ״ה:ח׳): אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ; וְזֶה בְּחִינַת (שם כד): מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.

וְצָרִיךְ שֶׁיֻּבְלַל בֵּיתָא עִלָּאָה עִם בֵּיתָא תַּתָּאָה, הַנִּקְרָא שֶׁמֶן, בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מה): עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹקִים אֱלֹקֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן,

ואמנם כי שלושה סוגי בני אדם נמצאים בעם ישראל. (ואפשר לזה רמז האי גלילאה (בשבת פ"ח.) שאמר בריך רחמנא וכו' עד לעם תליתאי לרמז שלושה בחינות הללו). האחד, אלו ההולכים בעקבות אברהם אביהם לאהבה את ה' בכל לבבם ונפשם. וכל כך יוגדל בלבו אהבת ותשוקת הבורא כאש אכלה סביב, עד אשר יבטל נגד אהבה וחמדה הזו כל בחינת אהבת אחרים שבעולם אהבת עולם הזה בדברים הגשמיים החומריים בלתי להיות מן המתאווין בעם. כי תשוקה זו מבטלת כל התשוקות, שאינו חושק לשום דבר כי אם להדבק בבוראו ולעשות לו נחת רוח. ואף בעת עוסקו בדברים ההם בעתים המוכרחים כמו לאכול ולשתות וקדושת הזיווג וכדומה. לגודל הבערת אש בלבבו לבוראו לא יערב לו קיחת האוכל לפיהו ולא ירגיש טעם במאכלו. כי מוחו ולבו וכל אבריו וגידיו וכל עצמיותו מצומדים וקשורים בחבלי עבותות האהבה בחשוקה נפלאה לה' אלהיו. וכמו באדם אם יגיע לו שמחה פתאום כמו מציאת הון רב או כאשר יראה בנו החביב עליו שלא ראהו כמה שנים. אז מגודל השמחה והתשוקה שיש לו לדבר ההוא לא יבוא לו כלל על מוחו מענין אכילה ולא ירגיש כלל אם הוא רעב או צמא או לא. ואפילו כשיאכל בעת ההוא לא ירגיש כלל מה הוא עושה לרוב אש התאוה הבוערת בו לדבר אחר. או אפילו בפחיתות, אדם שיש לו גיעגועין לאשה יפה. אז נפשו חומדת ומשתוקקת לזה עד שישא תמיד זאת על מחשבתו, ולא יגש לבו אז לשום תאוה אחרת אפילו לאכילה ושתיה, כי תשוקתו בוערת בו. וכן להבדיל להבדיל וכו' במי שבוער בלבו תשוקת חמדת הבורא אז הוא בטל במציאות נגד התאוה הלזו. וכל מוחו ולבו וכל עצמיותו כולם מצומדים וקשורים רק לחמדה הזו עד שלא יערב לו ולא יעלה על רעיונו שום חמדה ותשוקה אחרת. וזה הוא השונא את הרע ממילא כמו שאמר הכתוב (תהלים צ"ז, י') אוהבי ה' שנאו רע וגו'. ואומר (תהלים מ"ה, ח') אהבת צדק ותשנא רשע. כי ממילא כאשר יבער בו זה האהבה לה', ישנא את הרע בתכלית השנאה ויהיה נבזה בעיניו נמאס כל תאוות הגשמיות. וזה היה בחינת אהבת אברהם אבינו שקראו הכתוב (ישעיה מ"א, ח') אברהם אוהבי. שהיה האהבה תקועה בלבו בל תמוט עולם ועד. ולא שכח אותה אף רגע אחת רק תמיד היה בוער בלבו זאת האהבה.