Chasidut su Salmi 71:8

ויתכן עוד שהם נקראים מלאכיו על אותה שעה שהוא עושה השליחות. והנה כבר אמרו שילהי חגיגה (כ"ז א') שאפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ובשעת עשיית המצוה הוא מלאך ד'. רק שמ"מ הברכה לד' אינו עולה ממנו על דרך שאיתא (הוריות י"ג ב') מי ימלל גבורות ד' מי שיכול להשמיע כל תהלתו שיהי' בקי בכולי ש"ס אחת לא נעדר עי' שם. והיינו כי הברכה והתהלה להשי"ת נמשכת מן הנפש העושת רצונו שניכר שהוא אדון ומושל בכל כאשר אמר ונעשית רצונו. ומן ההיפך נמשך ההיפך כמו שאיתא (סנהדרין מ"ו א') שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי פירוש נגד שני אלה הנזכרים בכתוב שזכרנו גבורות ד' ותהלתו. הגבורה היא אל הזרוע והתהלה היא אל החכמה כי התהלה היא הכבוד להתהלל ונאמר כבוד חכמים ינחלו והחכמה היא מן הראש במוח. כי בעושי רצונו יש גבורת ד' שהגבורה היא כבישת היצר ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו ונמצא היא גבורת ד'. והתהלה כמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר וישראל עלו במחשבה שהיא חכמתו יתברך ולכך מתפאר בהם כאשר עושים רצונו. וזהו ימלל אצל הגבורות שהגבורה ניכרת אצל המדבר שאצלו היא הגבורה של ד' שהוא הגבור וכובש את יצרו. וההשמעה לזולת היא בתהלה שהיא הנשמעת לזולת. וכל תהלתו הוא כאשר בכל פרטי מעשיו הוא בלתי לד' לבדו אז הוא נקרא השמעת כל תהלתו. ר"ל כל מה שירצה השי"ת בבריאת העולם כדי לספר תהלתו. הנה כל התהלה שאפשר שתגיע על ידי אדם הגשמי לו ית' כבר מגעת על ידי זה שהוא בשלימות הראוי אל התכלית שנברא לו והוא ימלל בפיו גבורות ד'. כמו שנאמר (תהילים ע״א:ח׳) ימלא פיו תהלתך ולמדו מזה בברכות (נ"א א') שלא יהי' שום דבר בפיו. ר"ל שלא יהא דבר אחר בפיו המעכב את הברכה שבאותו צד מקום אין הפה מדבר הברכה רק צריך שיהי' כל הפה כולו מדבר הברכה. וזהו רק ממי שיכול להשמיע כל תהלתו ולכך לא נאמר ברכו ד' כל מלאכיו רק מלאכיו. ואיזה הם גבורי כח עושי דברו שיכולים להשמיע כל תהלתו וכדמפרש שם בויק"ר הפסוק גבורי וגו' בשומרי שביעית שהוא כל השנה כולה:

וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּפֶה דַּיְקָא שֶׁצְּרִיכִין לְפַרְסֵם אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּפֶה דַּיְקָא עַל-יְדֵי אֲמִירַת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, זֶה בְּחִינַת וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר מִקְּרוּצֵי חֹמֶר וְכוּ' שֶׁעִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁיּוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּפֶה דַּיְקָא כְּדֵי לְפַרְסֵם אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר קוֹרְאִין וּמְפַרְסְמִין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בִּפְנֵי דָּרֵי מַטָּה שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים כִּי הַדִּבּוּר הוּא בִּבְחִינַת כָּל הַנַּ"ל דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן יא) שֶׁהַדִּבּוּר נִקְרָא צִפַּרְתָּא דְּקָאֵי בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא, זֶה בְּחִינַת כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא כִּי כָּל הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת צַדִּיק כַּיָּדוּעַ וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּמוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בְּסִימָן יב) פֶּה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק נִמְצָא שֶׁהַדִּבּוּר הוּא בִּבְחִינַת צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּל הַנַּ"ל דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, שֶׁמֵּאִיר בְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּפֶה כְּדֵי לְהָאִיר הַדַּעַת הַזֶּה שֶׁל הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה כַּנַּ"ל וְהָעִקָּר לְהָאִיר בְּדָרֵי מַטָּה שֶׁזֶּה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו כַּנַּ"ל כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר מְפַרְסְמִין וּמְגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל גַּם כֵּן שֶׁזֶּה עִקַּר תַּעֲנוּגָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל כִּי הַדִּבּוּר זֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים עא) יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית א) וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁמְּגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאָז הָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל: